בזה אחר זה עלו במהלך החג מנהיגי ערב לנאום את נאומיהם הדו-פרצופיים בעצרת האו"ם. כל אחד מאותם נציגים בולטים בשכונה שלנו, לא פסח על האפשרות להתבטא באופן הצבוע ביותר בעניינה של ישראל, איש איש בהתאם לזירתו.
ראש וראשון למצעד הצביעות, היה אמיר קטאר, מדינת האויב פטרונית החמאס שבמשך חלק ניכר מנאומו עשה דבר אחד ויחיד: המשיך במתקפה של מדינתו על ישראל ועל העומד בראשה בעודו מאשים אותנו בחוסר נכונות לשחרור "בני הערובה" (החטופים) וכשהוא נוטה לגמרי לעמדת החמאס וחפץ בשרידות ארגון הטרור.
2+אותו אדם העומד יחד עם אמו בראש מונרכיה ושקיבל לידיו את מושכות השלטון אחרי הפיכה שביצע אביו נגד סבו – העז להטיף למדינת היהודים על היותה בלתי דמוקרטית ועל כך שהיא פועלת להגן על עצמה.
רק על אלף פרצופיה הצבועים של קטאר שניבטו מנאומו של האמיר אפשר היה לכתוב כתבה שלמה, אבל הוא לא היה הנואם השקרן היחיד מעל בימת מעוז הצביעות הבין לאומי – מייד אחריו בא ראש הרשות הפלשתינית, שניסה להציג את הרשות כגורם אחראי ומתון שיכול להיות פתרון הקסם ביום שאחרי המלחמה.
הסיכה שענד אבו מאזן בנאומו באו"ם – והגינוי החריף של ישראל
אבל בעוד פיו מדבר דברים מסויימים, קרוב ללבו, על דש חליפתו, התנוססה האמת שלו בדמות מפתח זכות השיבה, שמסמן דבר אחד ויחיד: הרצון בהשמדת המדינה היהודית, לדבר הזה היטיבו להגיב אתמול במשרד החוץ.
עוד במצעד הצביעות, היה זה המלך עבדאללה, שהעז לקשור בפתח מילותיו בין שואת העם היהודי, למלחמתה של ישראל בטרור הפלשתיני.
2+בתורו יצא הנציג המצרי נגד מה שכינה "מרחץ דמים" ו"השמדת עם" שטען שישראל מבצעת בעזה, ובכך המשיך בגישת מדינתו הצבועה, זאת ה-"אכפתית והדואגת" לכאורה לפלשתינים ולתושבי הרצועה – אבל שלא תפתח את שעריה לקבלתם ולא תאפשר להם להיחלץ מהמלחמה שכפה חמאס על האזור, אלא ההיפך.
נשיא סוריה מצדו, אחמד א-שרע, הג'יהאדיסט בחליפה, שמאז שעלה לשלטון בהפיכה מדממת טבח בשתי עדות מרכזיות בארצו ושפך דם בקרב קבוצות נוספות – הוא יצא מעל בימת האו"ם נגד ישראל הנלחמת על קיומה ב-7 חזיתות.
2+התגובה הציונית והיהודית ההולמת אמורה להתקבל בימים הקרובים בצורת נאומו של ראש הממשלה נתניהו בעצרת האו"ם, השאלה הגדולה היא – האם אל אותה תגובה מילולית יצטרפו גם מעשים, קונטרה לכל צבועי תבל היודעים לגלות אכפתיות כלפי העם היהודי רק כשהוא נטבח, חפוי ראש ואבל.
