לשינוי המדיניות של איטליה וההצטרפות למהלכי הסנקציות נגד ישראל משמעות עמוקה, שכן ככל הנראה חלק מהסכמי הסחר עם ישראל יושעו.
אם יורדים לדקויות – איטליה לא תומכת, עדיין, בהטלת כל האשמה על ישראל כמו ספרד או אירלנד, אבל כן שינתה מדיניות: מהתנגדות מוחלטת, הם החלו להטיל לסנקציות חלקיות.
1+על השעיית הסכם האסוציאציה יש צורך להגיע ל-65% מכלל אוכלוסיית האיחוד. הרוב הזה ככל הנראה הושג עם שינוי המדיניות האיטלקית. למעשה, גרמניה נותרה כמעט לבדה כמדינה מתנדנדת בעניין.
אל תתבלבלו – המשמעות כבדה ומיידית. זה מחיר התמהמהות המלחמה ברצועה, לה אחראי ראש הממשלה. אין לי עליה הסבר אמיתי, פרט לחשש מובן מפגיעה בחטופים ואולי שיקולים נוספים.
זו גם הייתה האסטרטגיה של חמאס: למשוך כמה שיותר זמן עד שהשלטון בישראל או בארה"ב יוחלף, או עד שהעולם יכריח אותנו לעצור. נראה שהאופציה השנייה מתרחשת לנגד ענינו.
1+בפועל ישראל עשויה להפסיד במלחמה בגלל ההתמהמהות, והבנה שגויה כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם: אפשר לדחוק את חמאס, לבצע עסקה, לשחרר חלק מהחטופים, לסגת ולחזור להילחם. זה עבד בהתחלה, אך זה לא עובד כעת. האשראי נגמר ממזמן.
יכול להיות שהאסימון נפל בבלפור, והמבצע הנוכחי מסמן שינוי מדיניות בעניין. לא בטוח שזה לא מאוחר מידי.
