שנה לחיסול נסראללה, ואפשר כבר לסמן שתיים מהטעויות המרכזיות שעלו לו בחייו (כמובן שהיו עוד): הססנות ברגע האמת וטעות נוספת שרבים עושים – נסראללה האמין לתקשורת הישראלית.
בבוקר 7 באוקטובר, אוגדה 91, שהגנה על גבול לבנון, לא הייתה ערוכה טוב בהרבה מאוגדה 143, שהגנה על גבול עזה. אם נסראללה היה נותן את הפקודה להסתער, אנשי כוח רדואן ומחבלי חיזבאללה "הרגילים" כנראה היו מצליחים לפרוץ את הקווים, לכבוש את הגליל ואולי אף יותר מזה.
2+אבל נסראללה היסס, ולפעמים הדבר הכי מסוכן הוא לחשוש להסתכן ברגע האמת. שרידי ההרתעה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006, עליה אמר נסראללה כי "אם הייתי יודע שפעולת החטיפה (של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל) תוביל למלחמה כזו, לא הייתי מבצע אותה", מנעו ממנו לקחת הימור על כל הקופה.
בנוסף, חיזבאללה היה מאורגן במערך פיקוד ושליטה היררכי מאוד ודי מסורבל, מה שגם כן, כנראה, הקשה עליו לתת פקודה "לרוץ קדימה" אל הגבול במעין כאוס למחצה, ללא הליך סדור של הכנה והתארגנות.
2+הטעות השנייה של נסראללה שעלתה לו בחייו הייתה האמונה המוחלטת שלו בתיאוריית "קורי העכביש", אותו דימוי מפורסם שניפק לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון כדי לתאר את חולשתה של החברה הישראלית, כפי שתפס אותה. נסראללה לא האמין, כנראה עד הרגע האחרון, שישראל תעז לצאת למתקפה כוללת על חיזבאללה ולהתסכן בהסתבכות ב"בוץ הלבנוני".
מזכ"ל חיזבאללה תפס את עצמו (וגם נתפס על ידי בכירים אחרים בציר השיעי) כ"מומחה לחברה הישראלית"; ואת רוב הידע שלו עליה הוא שאב מהתקשורת הישראלית, ובמידה רבה מצפייה עם תרגום במשדרי החדשות בטלוויזיה.
2+אבל כאן נסראללה עשה טעות קריטית, כשחשב שהתקשורת הישראלית מייצגת את החברה הישראלית. התקשורת בישראל היא אכן, בכ-80% ממנה, "קורי עכביש" – מייצגת ומפמפמת נרטיב קבוע של חולשה ותבוסתנות; אבל החברה הישראלית, בכ-80% ממנה, איננה קורי עכביש אלא קורה של פלדה מחושלת.
נסראללה, "המומחה הגדול לחברה הישראלית", לא הבין את הפרט הקריטי הזה, שכל אדם שחי בישראל מודע לו. וכך, באופן שלחלוטין אינו מודע לעצמו, ערוצי התרעלה השקו ברעל שלהם את גדול אויבי ישראל ותרמו למפלתו.
