אתמול (מוצ"ש) חבר הכנסת אלי דלל הותקף על ידי מפגינים, הופל על הרצפה. את ההתנהגות הזו נירמלו מערכות המשפט והמשטרה – גם זו של המפכ"ל דני לוי, שנתנה יד בתקופה האחרונה להתנהגות הזו.
אולם, עיקר האשמה מוטלת על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה ועל המשנה שלה, גיל לימון, שהולכים יד ביד עם אנשי בית המשפט, שכל מטרתם היא להפיל את השלטון בישראל. במעשיהם, הם נותנים לגיטימציה לאופוזיציה לייצר מציאות כאוטית, שאין בינה לבין תמיכה בעם בישראל כלום.

יש בישראל אווירת הסתה, אווירה של דם ברחובות: הם רצו זאת בעבר. כבר אין טעם לכוון אצבע מאשימה אל יושבי 'סלאח-א-דין' ולומר להם "אתם אשמים". חשש גדול שישפך כאן דם, ובמידה שיקרה – יהיה הדבר קשור קשר ישיר להפקרות של היועמ"שית לכל מה שקשור בגורמי אכיפת החוק, כולל המשטרה והמפקד הנוכחי.
הדרך למנוע את זה, עוברת דרך כל גורמי האכיפה – שצריכים לפעול ליצירת הרתעה. לפני הכל, עליהם לעצור את האנשים האלימים, להביא אותם למשפט, ואף להכניס את השב"כ לאירוע.

כרגע, הארגון, יודע לפעול רק בחטיבה היהודית שלו, רק כנגד נוער הגבעות, ולא נגד האנשים האלימים – אלה שרוצים לקנות RPG ולירות על ראש ממשלה, יורים נורי אש לביתו בקיסריה, או שורפים מכוניות. לאלו – מערכת אכיפת החוק מוצאת שלל הקלות.
היועמ"שית נרמלה באמריתה "אין מחאה אפקטיבים בלי הפרעה לסדר הציבורי" את האלימות שאנו רואים ברחובות. ב'סלאח א-דין' רוצים את הכאוס הזה, שמשרת את האינטרסים הפוליטיים שלהם.

השאלה הנדרשת באמת היא איפה אותה ממשלה שהדיחה את היועצת לפני 60 יום וצריכה להחליף אותה? איפה הממשלה שתוודא שדוד זיני ייכנס למערכת השב"כ כדי לנהל את האירועים בצורה מבוקרת?
אנחנו באירוע כיאוטי מאוד גדול, ולא שר המשפטים ולא השר לביטחון פנים, שמים סוף לאירוע הזה: צריך ללכת לעימות חזיתי מול מערכת המשפט בצורה ברורה.
