בחודשים האחרונים, עם כל עיסוקה של ישראל בגזרות עזה, סוריה, לבנון, יהודה ושומרון וזירות רחוקות, ממשיכה להיבנות מתחת לרדאר חזית חדשה, פנימית, סמויה, אך מסוכנת לא פחות.
אם מישהו במערכת הביטחון עדיין מתייחס ל"שומר החומות" של 2021 כאפיזודה חריגה, הוא שוגה שגיאה אסטרטגית חמורה. לא רק ששום דבר לא נרגע מאז, אלא שהשטח מתבשל. הר הגעש רוחש, שומר החומות הבא יגיע והוא יהיה רחב יותר, מאורגן יותר, קטלני יותר.
1+מדרום תיפתח הרעה – בנגב שורר כיום ואקום שלטוני עמוק. החברה הבדואית בדרום, או לפחות חלקים ממנה, הפכה בשנים האחרונות ליישות כמעט ריבונית. תחנות משטרה מותקפות, קבלנים נסחטים בורחים מהאזור, בסיסי צה”ל נבזזים, כלי נשק חם מסתובב בידיים פרטיות והמדינה עומדת מנגד חסרת אונים אל מול האיום.
דו"חות מבקר המדינה ונתוני המשטרה מצביעים על כך שיותר מ 400,000 כלי נשק בלתי חוקיים מוחזקים כיום בקרב ערביי ישראל, רובם בדרום. הנתון הזה מדבר בעד עצמו, התחמשות חצי צבאית, שקטה, ממומנת היטב, שמשמשת גם את עולם הפשע , אבל יכולה לעבור ברגע אחד לזירת טרור לאומני.
הפשיעה היא לא "פלילית", היא תשתיתית – אחת הטעויות החוזרות של המדינה היא ההבחנה המלאכותית בין "פשיעה פלילית" ל"טרור לאומני". המציאות מערבבת את השניים. אותם רובים שמשמשים לירי חתונות, יריות בפרוטקשן וסגירת חשבונות, ישמשו ביום פקודה לפגיעה באזרחים ובכוחות ביטחון. ראינו את זה בלוד, ראינו את זה בעכו, ראינו את זה בלב באר שבע.
1+לא מדובר בשוליים הזויים, אלא בדור צעיר שגדל לתוך ואקום של משילות, תחושת עליונות וחיבור עמוק לנרטיבים של חמאס, דעאש והתנועה האסלאמית. במובן מסוים, זה לא שומר חומות 2 זה כבר שומר חומות 1.5, משום שהקרקע כבר בוערת.
סימני האזהרה ברורים והם מתקבלים באדישות – במהלך שומר החומות, דווח על למעלה מ 1,500 אירועים אלימים ברחבי המדינה, בהם ירי חי, ניסיונות לינץ’ ומתקפות מאורגנות של אזרחים ערבים נגד יהודים. נעשה שימוש חסר תקדים בנשק חם על ידי אזרחים ערבים, ביפו, לוד, עכו, רמלה, הנגב והגליל.
עשרות מקרי תקיפה וניסיון לרצח כולל ירי מתוך בתים, מקומות עבודה ותחבורה ציבורית, תועדו כפעולות לאומניות מובהקות. הקצנה דתית גוברת, תנועות דתיות מהזרם הסלפי ג’יהאדי פועלות בגלוי במסגדים ובקהילות הדרומיות, ומייצרות חיבור מסוכן בין דת, טרור, ופשיעה חמושה.
בינתיים, הממשלה מתלבטת והמוסדות מגמגמים – מערכת הביטחון יודעת, בדגש על השב”כ, אבל הפוליטיקאים במיוחד אלה שחתומים על הסכמות, שילוב והכלה, חוששים לפעול, חוששים מהכותרות, מהביקורת, ומההאשמות בגזענות.
הפחד הפוליטי משתיק את האמת הביטחונית. האויב הפנימי כבר לא מסתתר, הוא מתרגל, הוא מתארגן, הוא ממתין לשעת הפקודה ולא צריך הוראה מעזה או מיו"ש, לפעמים מספיק טריגר סמלי, פיגוע, חג, או סערה ביטחונית בגזרה אחרת כדי להצית את המדינה.
אם לא נשלוט בנגב, נאבד אותו. האיום הקרוב ביותר לישראל לא יגיע מהמנהרות של רפיח, אלא מהכבישים הפתוחים של הנגב. לא דרך בלוני תבערה, אלא דרך טנדרים עם נשק חי.
האויב הקרוב ביותר לא לובש מדים ולא מדבר ערבית שונה, הוא נושא תעודת זהות כחולה ונמצא בלב הארץ. זה הזמן האחרון לשנות כיוון. אם לא תבוא הכרעה, תבוא התפרצות. אם לא תהיה ריבונות, תהיה מלחמה בבית, על הבית.
