אזרחים באיראן יצאו אמש (שלישי) לרחובות אחרי תקופה ארוכה ללא הפגנות. הסיבה: ציון שלוש שנים למותה של מהסה אמיני, הצעירה שהוכתה למוות בידי משטרת הצניעות משום שלא עטתה חיג'אב.
ברחבי המדינה נשמעו שוב הקריאות המוכרות: "מוות לדיקטטור, מוות לחאמינאי" – קריאות שמספיקות כדי לטלטל את הרחוב האיראני כולו. בעיר סאקעז, עיר הולדתה של אמיני, הושבת חלק מהשוק המקומי ונרשמו קריאות לשינוי מדיניות, להגנה על זכויות נשים ולדרישה לחירות.
תושב מקומי סיפר לחדשות 14: "אתמול בלילה יצאו אנשים לרחובות כדי למחות, אבל בכל מקום היו כוחות דיכוי. לא הייתה אפשרות להפגנות אמיתיות. האווירה בעיר הייתה צבאית, מאוד מאובטחת".
1+עדויות נוספות שהגיעו לחדשות 14 מתארות פריסה רחבה של ניידות משטרה וכוחות משמרות המהפכה בכל פינה, כאשר חלק מהכוחות פעלו בלבוש אזרחי במטרה לזהות מפגינים ולפזר התקהלויות. המשטר האיראני מבין היטב: הפגנות הן האיום הגדול ביותר על יציבותו, ולכן הוא פועל לדיכוי מיידי כדי למנוע התפשטות.
למרות הדיכוי, יש מי שמאמינים שהמחאות לא ייפסקו. תושב מקומי אמר: "אני חושב שבימים הקרובים ההפגנות יימשכו, אפילו בשביל שחרור איראן. אישה. חיים. חירות".
תושב אחר הוסיף: "אנחנו לא מתמודדים עם בעיות רבות – הבעיה היא פחד וחוסר עמידות. יש לנו רק בעיה של כסף כדי שנוכל להשיג אמצעים לעימות פנים־אל־פנים מול המשטר. כרגע מטרתנו היא לשרוד, כדי שהמשטר לא יוכל לדכא כל כך בקלות את העם השואף לחירות".
1+בעוד הרחוב בוער, בטהרן מתמודדים גם עם לחץ חיצוני: סנקציות נוספות מצד אירופה, מגעים דיפלומטיים עם מדינות ערביות ואיומים מתמשכים מישראל. אולם כל אלו מתגמדים מול המשבר הפנימי: חברה מותשת, כלכלה כושלת – ואזרחים שכבר אינם חוששים לקרוא תיגר על המשטר.
