711 יום עברו מאז היום הנורא של מתקפת ה-7 באוקטובר. 48 חטופים ביניהם חללים עדיין בעזה. לא רק זאת, חלק מהחטופים החיים נמצאים במצב בריאותי קשה מאוד, זהו כישלון מוסרי של כולנו, של צה"ל, של המנהיגות והדרג המדיני. איך הגענו למצב הזה? ומה עושים עכשיו? דווקא על רקע העצמת התמרון לעיר עזה, חמאס מאיים בפגיעה בחטופים. כיצד נוודא שחמאס לא פוגע בחטופינו? למרות השגיאות הקשות לכל אורך הדרך במו"מ להחזרת החטופים, עוד לא אבדה תקוותינו להחזירם. חמאס צריך להפנים- החטופים הם נכס, ועליו לשמור עליהם כדבר יקר ערך- אם לא בגלל החטופים עצמם, אז למען ביטחון ועתיד מנהיגי חמאס ומשפחותיהם (כי למען העזתים- הם מזמן נטל!).
המשימה העיקרית: הכרעת חמאס והשבת החטופים
251 חטופים חמאס חטף לרצועת עזה בשבת השחורה! מספר דמיוני, שבשום תרחיש או דמיון פרוע ככל שיהיה, לא היה איש צבא או אזרח שחשב שזה יכול היה להתרחש. כך גם לגבי המתקפה כולו ותוצאותיה. זה לקח אסטרטגי לעתיד- המציאות עולה על כל דמיון. בכך נעסוק בהזדמנות אחרת. כרגע המשימה העיקרית היא הכרעת חמאס, והשבת חטופינו. כיצד זה משתלב? האם זה בכלל סותר? עסקנו בכך מספיק, ודעתי המקצועית היא כי קיימת חובה להשמיד את חמאס ולהכריעו- חובה ערכית למול הטבח הנורא שביצע, וחובה ביטחונית להבטחת ביטחון תושבי העוטף וכלל מדינת ישראל. לא פחות חשוב וערכי זו החובה להחזיר את חטופינו וחללינו.
7+זהו אתוס חשוב שעלינו לשמר. אולם, הדרך והשיטה בה נקטנו עד היום, היא לעשות הכל-לתת הכל. אומנם, זה השיב לנו את רוב החטופים, ולא אפרט כאן את התמורות שמדינת ישראל נתנה, אך פטור בלא כלום- אי אפשר (שיחרור אלפי מחבלים, הכנסת סיוע לאוייב וחיזוקו בזמן מלחמה, נסיגה משטחים שכבשנו ולחימה חוזרת בה נפלו עשרות רבות של חיילינו, הארכת המלחמה, שחיקת כוחותינו והאמל"ח, מחירים כלכליים ומדיניים, תימרוץ חטיפות לאוייבינו, ועוד). כל אלו, יהיו חייבים להיות מתוחקרים בעתיד, למען הלמידה האסטרטגית, ויישום הלקחים להמשך. כרגע- המשימה ברורה: כיבוש העיר עזה כנקודת מפתח להכרעת חמאס, והשבת חטופינו.
האיום והחשש לחיי החטופים החיים
קיים חשש אמיתי ומוצדק בנושא החטופים. אתחיל דווקא עם החטופים החללים, החשש לגביהם הוא שלא נמצא את שרידהם לעולם, ולא נוכל להביאם לקבר ישראל, וכי למשפחותיהם לא יהיה קבר לפקוד. זהו חשש אמיתי, וזיכרון רון ארד מרחף מעלינו. אולם, כאן המקום להעמיק ולומר כי בהנחה ונכבוש את רצועת עזה, סופם של כלל מקומות החללים להתגלות. אין מדובר בארץ אוייב רחוקה, אלא במקום בו צה"ל (בעזרת שב"כ) יוכל לפעול ולהגיע בכדי לחפש ולמצות כל מידע, הכל בכדי להחזיר את שרידי חללינו.
7+מניסיוני, פעלנו ועשינו מאמץ עליון כבר מהימים הראשונים לכך, עם הקמת צוותי חפוש מקצועיים המשולבים בכוחות מבצעיים, הכל על-מנת למצוא כל שריד אפשרי לחללינו, הן בשטח ישראל, והן בעזה. על מאמצים אלו פיקדתי שבועות ארוכים, תוך חלוקת המשימות, הכוחות, הגזרות, וכל סיוע האש והמעטפת הנדרשת. הכל יחד עם המפקדים באוגדה, בחטיבות, ובמכלולים הייעודיים לכך (מכלול "עבודת קודש": כשמו כן הוא, בר' אל"מ י'). בנוסף, פיקדנו והבלנו מאמצי חיפוש וחפירה של חללינו אף ממבצע "צוק איתן". לא חסכנו במאמצים וסיכונים, הכל בכדי להביא את שרידיהם לקבר ישראל. כשנשלוט מבצעית בכל רצועת עזה- נוכל להביא את כולם!
החשש לחיי החטופים החיים נובע מ-2 סיכונים אפשריים. האחד, דווקא מצד כוחותינו. הפעלת אש ותמרון (ירי כוחותינו בטנקים, ארטילריה, ואף נק"ל, פיצוץ מטענים ועוד) יכול לסכן את חיי החטופים. לכן, ככל שישנו מידע על מיקום חטופים (הנשמרים בתת קרקע או על קרקע ובסביבת בכירי חמאס), אנו מסמנים אזורים אלו במפות צה"ל, בסימון צבאי בשם: "פוליגון הגנה", ואליו אין ירי, הכל בכדי שלא לסכן אותם. עם זאת יש לציין, כי לא תמיד אנו מכירים במדוייק את המיקומים, ולכן עלולה בהחלט להיות אפשרות בה נירה על מחבלים, וחלילה חטופינו יכולים להיפגע. זו טיבה של מלחמה בכלל, ומלחמה אכזרית שכזו עם חטופים.
7+הסיכון השני לחיי חטופינו נובע מחמאס. חמאס לא רק מאיים, אלא חמאס רצח חלק מחטופינו בעודם בחיים אצלו, וכיום, הוא מאיים לפגוע בהם, עם התגברות התמרון. מעבר למחדל באי תגובה על רצח החטופים, כישלון מוסרי ומנהיגותי, השאלה המרכזית שעולה כעת היא: כיצד נוכל להגן על החטופים מאיומי חמאס לפגוע בהם.
איום חמאס על החטופים – ומה עלינו לעשות?
מלחמה על כל חטוף! לא בכל מחיר. עלינו לשנות "דיסקט", לפעול ולעשות הכל בכדי להחזירם. אך הכל אין פירושו לתת הכל. הכל פירושו "בעל הבית השתגע". כן, זו ההגדרה הטובה ביותר למה עושים היהודים על מנת לשמור על ביטחונם ואנשיהם. היינו צריכים לעשות זאת מתחילת המלחמה, אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. חמאס מאיים לפגוע בחטופים? אני מצפה שראש הממשלה והרמטכ"ל יעמדו ויעבירו מסר לחמאס: החטופים הם נכס יקר לא רק לנו – גם לכם מכל משמר.
7+ברור שחמאס מנסה וינסה למקסם את המחיר לחטופים, כפי שעשה עד כה, כולל הניסיון לסיים את המלחמה כשהוא עדיין בשלטון. ובכל זאת, מתוך כ 20 חטופים בחיים, שינו תמריץ הפוך דווקא והוא להרוג כמה מהם, בכדי להמחיש את האיום, ולהביא את ישראל להחלטה על הפסקת הלחימה, בשל חשש זה לשלום כלל החטופים. ואם כן, ישאל השואל, ומה עוד אפשר לאיים על חמאס שלא איימנו או עשינו?
המלצות ו"כלים" לצימצום האיום על החטופים
שוב, לא צריך להיתלות באילנות גבוהים, אך די בציטוט מתוך הודעת הנשיא טראמפ מהלילה: "אני מקווה שמנהיגי חמאס יודעים למה הם נכנסים אם הם עושים דבר כזה…אחרת כל ההימורים מבוטלים". אז יש ויש מספר כלים "בסל הכלים" האופרטיבי והאסטרטגי, באם חטוף ייפגע, וכמו תמיד, עלינו לנתח את האוייב בדרך מחשבתו שלו. מה מפריע לו, ולא מה אנחנו חושבים בעיניים שלנו שהוא מחיר כבד.
1. מעצר מחדש של כל פעילי חמאס ששחררנו עד כה, ונמצאים ביהודה ושומרון, ירושלים או ישראל (ע"פ נתוני הקול היהודי, מדובר על למעלה מ 600! מחבלים) שניתן לעצור מחדש. זהו אינו עניין פעוט. זהו מחיר אסטרטגי כבד לחמאס, לתדמיתו, ולהסבר שלו לתושבי עזה ויו"ש על חלק ממטרות המלחמה והמחיר ששילמו, בכדי לשחרר את אסיריו. ובכן, הם יחזרו לכלא, תדמיתו של חמאס תיפגע כפליים, מחבלים מסוכנים לא יסתובבו חופשי ויקדמו טרור, וזה ישפר גם את ההרתעה ביו"ש, ויצמצם תימרוץ חטיפות נוספות.
7+2. פגיעה במחבלי חמאס הקשורים לחטוף וגביית מחיר למשפחותיהם – כחלק מהסכם הכניעה, בכירי חמאס יישארו בחיים, והם ומשפחותיהם יוגלו מרצועת עזה. אולם, אם ייוודע על חטוף שנפגע, כל מפקד בחמאס שהיה קשור לעניין- יחוסל, ומשפחתו תישאר לעד בעזה. גם זה איום משמעותי, ועל רקע הדיווחים שבכירי חמאס מנסים למלט את משפחותיהם לטורקיה ועוד מדינות. זה גם יכול לייצר טריז פנימי בין הנהגת חמאס למפקדי השטח אשר רוצים לדאוג למשפחותיהם ולהם עצמם.
3. סיכול מפקדי חמאס – גם ע"ח נז"א גבוה. בפשטות, מגן אנושי של מפקדי חמאס לא ייתן להם חסינות. בעיניי, לאחר ה-7 באוקטובר לא היתה צריכה להיות חסינות, אבל באם יפגעו בחטופינו- נפגע במפלצות הללו בנזק אגבי גבוה יותר. סיכול הנהגת חמאס "חוץ"- בכל מקום, ללא חסינות.
7+4. החמרת תנאי הנוח'בות – החמרת תנאי המעצר של מחבלי הנוח'בה הכלואים בישראל. שיגיעו לתנאי גוואנטנמו ואף פחות. ללא סיורים מחוץ לחדרים, איזוק גם בחדרים, הפחתת מזון, הפחתת שינה, הפחתת מקלחות, טיפול רפואי, ועוד.
5. חקיקת בזק: החוק לעשיית הדין בנוח'בות ובעוזריהם- זו הזדמנות לחקיקת בזק והוצאה להורג של מפקדי מחבלי הנוח'בה האכזריים הכלואים אצלינו, כחלק מהרתעת חמאס לפגיעה בחטופינו, וזאת מעבר לצדק המוסרי.
7+6. צימצום הסיוע ההומניטרי – הכנסת המינימום הנדרש. כיום , אנו מכניסים סיוע הרבה מעל הנדרש. עלינו לנהל בקרה והפחתה, כחלק מתג מחיר כלפי חמאס, ומדינת חמאס.
7. שטח – גביית מחיר בשטח, זו פעולה אסטרטגית, הנדרשת להכרעת חמאס, ומוצדקת בבסיסה. אולם, אם עד היום לא השתמשנו בה – זו העת לאיים ולעשות.
7+8. מחיר מדיני – הכנת רשימת דרישות ממדינות העולם "הנאורות", לגביית מחיר מחמאס (פגיעה במימון ובנקים, תרומות, מעצר גורמים, סגירת מוסדות, ועוד), זו הזדמנות כפולה לפגיעה בחמאס, וליצירת הרתעה מפני פגיעה בחטופינו.
לסיכום, לא אלמן ישראל, בחשיבה יצירתית, אסטרטגית והתקפית, אנו יכולים לפעול להכרעת חמאס, ובו זמנית להבהיר לו כי החטופים הם נכס, שעליו לנצלו בכדי להחזירם חיים ושלמים, וככל שימהרו לעשות כן, המחיר שישלמו יהיה נמוך יותר.
