ח"י באלול נודע כיום שבו ירדו לעולם שתי נשמות גדולות: הבעל שם טוב, מחולל החסידות שנולד בשנת תנ"ח, ורבנו הזקן, שנולד בשנת תק"ה. הצמח-צדק כינה את היום "חג משולש": יום הולדת הבעש"ט, יום הולדת האדמו"ר ההזקן ותחילת העבודה הרוחנית והחסידית של השנה החדשה.
במכתב שנמצא, מספר הבעל שם טוב לתלמידו כי בליל ח"י באלול בשנת תפ"ד, כשהיה בן 26, נגלה אליו רבו הקדוש וגילה לו את סודות התורה ותפקידו להפיץ את החסידות. באותו הזמן ציינו את החג רק אדמו"רים ובני משפחותיהם.
באותו מעמד נמסר גם כי חמישים שערי בינה נמסרו למשה רבנו, אך חסר אחד והשלמתו מוטלת על החסידים, באמצעות הפצת תורת החסידות לכל העולם: "יפוצו מעיינותיך חוצה".
האדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי של חב"ד, העיד כי נהגו לגלות את משמעותו של ח"י באלול לילדים במשפחה רק כשהגיעו לגיל
חמש-עשרה.
מאז נחשב ח"י באלול ליום חג בתנועת חב"ד. האדמו"ר הריי"צ סיכם את משמעותו כך: "ח"י באלול הוא היום המיועד לשמחה ולברכה, לחסידים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט".
