"טבעת האש" סביב מעון ראש הממשלה, שריפת מכוניות, השלכת פצצות תאורה על מעונו הפרטי בקיסריה, הפגנות וחסימות אלימות והבערתם באש של צירים מרכזיים ומחלפים על ידי מפגני השמאל האנרכיסטי, בגיבוי "דיפ סטייט" מופקר, הפועל בשיטות מאפיוזיות, כמו גם פימפום הנרטיב של החמאס באולפנים ובליץ הפרשיות והתיקים המומצאים והתפורים, לכל אלו שתי מטרות:
הראשונה – למנוע בכל דרך מנתניהו וממשלתו להוביל לניצחון והכרעה במלחמה מול החמאס מחשש שניצחון יבטיח את בחירתו של נתניהו והימין לקדנציה נוספת. השנייה – הפלת נתניהו וממשלת הימין בסיוע "הדיפ סטייט" וערעור הסדר הציבורי.

כוכבי הפרסום והשיווק שהתגייסו לסייע לארגוני השמאל במשימות לעיל, מאמינים כי נתניהו (לאור ניסיון גלעד שליט) הוא אדם "לחיץ", ולכן את האש יש למקד עליו. ברור להם כי "הבטן הרכה" הם החטופים ובני משפחותיהם. כדי להעצים את הכאוס – הם משלבים בקמפיין הארסי את גיוס החרדים, אך ברור לכל בר דעת שלא החטופים מעניינים אותם.
האזנה לגנרלים לשעבר באולפנים צריכה להדיר שינה מכל אזרח במדינה: איך אנשים חסרי אחריות ומופקרים כאלה היו אחראים על ביטחון המדינה? מושגים בסיסיים בתורת המלחמה כמו "ניצחון", "ניצחון מוחלט וסופי" ו"הכרעה", נמחקו מהלקסיקון שלהם. אם לא דיי בכך, הם אף מנסים לעוות ולהנדס את מוחו של הציבור תחת הרעיון: "אין דבר כזה ניצחון מוחלט". האמנם?

מרשל גאורגי זו'קוב, שאני קורא כעת את זיכרונותיו, נחשב למצביא הבולט והמשפיע ביותר של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, ואף נחשב לאחד המצביאים הטקטיים הדגולים ביותר של המאה ה-20.
למצביא הבולט הייתה השפעה מכרעת על הניצחון הסופי על גרמניה הנאצית. בנאומיו ובזיכרונותיו, זו'קוב ראה בניצחון הסופי על גרמניה הנאצית והיטלר מטרה עליונה, אפילו קיומית. הוא האמין, ובצדק, כי ברה"מ נלחמת על קיומה, וכן שהניצחון במלחמה על היטלר הוא גם תיקון היסטורי, שכן יש להכחיד את המתקפה הפשיסטית ולהבטיח את עתיד העמים המשועבדים. אפילו את כיבוש העיר ברלין, ראה זו'קוב לא רק כהישג צבאי, אלא כ"חיסול מוחלט של מקור הרוע" – "השמדת גרמניה הפשיסטית".

גם נשיא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, פרנקלין רוזוולט, בנאום "הקלון" בפני שני בתי הקונגרס ב-8/12/1941, לאחר מתקפת הפתע המפלצתית של יפן בפרל הארבור אמר: "לא משנה כמה זמן יידרש כדי להתגבר על הפלישה היפנית שתוכננה מראש, העם האמריקאי בעוצמתו הצודקת ינצח עד לניצחון המוחלט".
הם לא היו היחידים. גם דיוויט אייזנהאואר, שהיה מפקד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, אמר כי "המלחמה חייבת להסתיים בניצחון מוחלט, ללא תנאים, אחרת היא תוביל למלחמה נוספת".

גנרל אמריקאי אחר, ש"הלשעברים" כאן צריכים ללמוד ממנו, הוא גנרל דגלס מקארתור, שאמר כי "אין תחליף לניצחון, כל תוצאה אחרת משמעה כישלון".
אפילו אחד ממפקדיו הבכירים של הוורמכט הגרמני ותיאורטיקן השריון, היינץ גודריאן, סבר שאין די במתקפה מוצלחת. גודריאן דיבר על "ניצחון שלם", כלומר, זה ניצחון המושג "רק כאשר האויב חדל להיות כוח לוחם".

ברור שיש בלקסיקון הצבאי "ניצחון", "ניצחון מוחלט" ו"הכרעה". אך דומה כי שינאתם של ה"לשעברים" שלנו לנתניהו שיבשה להם את הדעת ואת כל התיאוריות שלמדו בביה"ס הצבאיים. הם גם "שכחו" את המלחמות בהיסטוריה, את מחזוריות ההיסטוריה ואת הלקחים שנלמדו.
נתניהו צודק כשהוא אומר כי "אני לא רוצה שאנחנו נובס על ידי אויבינו ושנקבל כתבות הספד טובות בתקשורת העולמית. אני בוחר בניצחון". מלחמת קיום שאינה מסתיימת בניצחון מוחלט, היא לא רק כישלון, אלא חזרתה של הסכנה הקיומית.
