טעות לחשוב שנשק המצור שייך לימי הביניים. גם במלחמות המודרניות, צבאות חזקים נזקקו למצור כדי לשבור התנגדות נחושה. כך היה במצור פלוג'ה בעיראק בשנת 2004, שבו האמריקאים הצליחו לפרק את מרכז הכובד של אל־קאעידה בעיר, לאחר שכתרו אותה, מנעו אספקה, ושילבו את הלחץ עם מתקפה קרקעית ואווירית.
לעומת זאת, כאשר המצור לא נאכף הרמטית, כמו במקרה של לנינגרד במלחמת העולם השנייה או סרייבו בשנות ה־90, הוא נכשל והותיר סבל אזרחי עצום מבלי להביא להכרעה. כלומר – המצור איננו אוטומטית פתרון קסם, אבל כאשר הוא מבוצע נכון – הוא יעיל מאוד.
6+בהיסטוריה הצבאית היהודית המצור היה מרכיב שהביא בשני אירועים לכניעה והכרעה: מצור ירושלים (70 לספירה) – הרומאים בראשות טיטוס צרו על ירושלים, ניתקו את העיר ממקורות מזון, ובסופו של דבר הביאו להחרבת בית המקדש ולכניעת המורדים. זוהי דוגמה קלאסית למצור שהצליח לשבור התנגדות חמושה באמצעות רעב ומצוקה.
מצור מצדה (73 לספירה) – אף שהרומאים הצליחו לכתר את לוחמי הסיקריים במצדה, הסוף היה התאבדות קולקטיבית של המורדים. אמנם, צבאית הרומאים לא השיגו כניעה ממשית אבל ההתאבדות ייתרה את קרב ההכרעה.
6+מצור על חמאס – האם נחוץ?
חמאס הוא ארגון טרור מוכה שחי בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה, מתבסס על מערכת מנהרות מורכבת ונתמך בעבר בסיוע חיצוני מאיראן, קטאר, מצריים ומדינות נוספות. לאחר כמעט שנתיים של לחימה החמאס טרם הוכרע סופית, 48 חטופים עדיין מוחזקים בידיו ובידי פלגים נוספים כמו הג'יהאד האסלאמי. המשמעות היא שמטרות המלחמה כפי שהוגדרו ע"י הקבינט לצבא – טרם הושגו. חשוב להדגיש כי לחימה בשטח בנוי כמו רצועת עזה, היא לחימה סיזיפית שאינה מאפשרת להביא את הצבא ליישם את מיטב יכולותיו כפי שהן יכולות לבוא בקרב תנועה ואש.
לחימה בשטח בנוי נחשבת מאז ומתמיד למורכבת ביותר. המצביאים הגדולים הציעו גישות שונות: קלאוזביץ הדגיש את הממד המדיני־תודעתי; גודריאן ורומל הגרמנים חיפשו לעקוף, לכתר ולבודד; פאטון דרש התקפה חזיתית; אברהמס קרא לשילוב בין זרועי ואש מדויקת; טליק ופלד הזהירו מהסתמכות יתר על שריון; ושרון האמין בכיבוש נחוש גם במחיר סבל.
6+המשותף לכולם: הבנה שהעיר היא לא רק יעד צבאי, אלא מבחן מורכב שבו מתערבבים עוצמה, תודעה ומדיניות. עזה היא עיר שהפכה יעד מבוצר שנבנה במשך 15 שנים ולכן מחייב התייחסות צבאית מדינית ותודעתית שונה וכתיבת פרק חדש ועדכני ללחימה בעל, ובתת קרקע
המצור, פוגע בדיוק בנקודת התורפה של חמאס – התלות שלו בסיוע המסופק לו בעקביות באספקה מתמשכת של מזון, נשק ודלק. לחמאס עזה אין מערכות ייצור פנימיות; הוא נשען על זרימה חיצונית של משאבים. עצירת הזרימה הזו היא הדרך היעילה ביותר לשחוק את כוחו לאורך זמן, בדגש על האמצעים שיכריעו אותו בפרק זמן קצר – כמו הפסקת אספקת המים. אין ברצועת עזה מתקנים לאגירת מים, וניתוק קו המים יביא לכניעה יחסית מהירה.
6+בין מוסר לאסטרטגיה
יש המעלים ביקורת מוסרית על שימוש במצור, בטענה כי הוא פוגע באזרחים. אולם יש לזכור: חמאס הוא זה שבחר להתבצר בתוך אוכלוסייה, להפוך בתי ספר ומסגדים למחסני נשק, ולנצל תושבים כמגן אנושי לאורך כל שלבי המלחמה. האחריות לסבל מוטלת בראש ובראשונה עליו.
המצור, אם יתבצע בנחישות, יכול לאפשר הבחנה: מעבר סיוע הומניטרי מבוקר, דרך נקזים, לתושבים – לצד ניתוק מוחלט של אספקה למחבלי החמאס. כך ישראל משדרת לעולם, תודעתית, שהיא נלחמת בטרור, לא באזרחים.
6+בדין הבינלאומי אין חוקים המחייבים מול צבא שאינו צבא מדינתי, קרי ארגוני טרור. עקרון ההבחנה מחייב להבדיל בין לוחמים לאזרחים, ולמנוע ככל האפשר פגיעה באוכלוסייה אזרחית. בעזה, מפונה האוכלוסייה לאזור חאן יונס והמואסי – לשם יופנה הסיוע ההומניטרי העומד בדרישות הדין הבינלאומי, בתנאי שניתן לפקח עליו ולהבטיח שלא ינוצל לצרכים צבאיים. מהלך זה מבטיח כי המצור מכוון כנגד יכולות האויב הצבאיות בלבד, ואיננו מהווה אמצעי הרעבה או ענישה קולקטיבית. לפי הדין ההומניטרי הבינלאומי. מצור צבאי אינו אסור כשלעצמו, מהווה אמצעי לגיטימי, חוקי ותואם את החובות החלות על מדינה המטילה מצור.
מה התובנות מהאמור לעיל?
ירושלים במרד הגדול נפלה במצור רומי; מצדה לא החזיקה מעמד מול כיתור ומצור; בפלוג'ה נשברו חוליות הטרור. ההיסטוריה מלמדת שוב ושוב כי כאשר אויב נחוש מתחבא מאחורי חומות או מנהרות – אין ברירה אלא לכתרו, להרעיב את מכונת המלחמה שלו, ולשבור את רוחו.
במאבק מול חמאס, השאלה איננה האם מצור הוא מוסרי או חוקי, אלא האם יש דרך אחרת יעילה יותר. ניסיון המלחמה בעזה מראה שמבצעים קרקעיים מוגבלים אינם מייצרים הכרעה, והפצצות אוויריות אינן חודרות למנהרות. מצור הדוק, נחוש ומשולב בלחימה בין-זרועית ממוקדת הוא המפתח להכרעה.
6+על פי חוקי המלחמה ועל פי חוות דעת משפטית של מומחה לדין הבינ"ל הצבאי, המצור הינו שיטת לחימה חוקית ולגיטימית כשהיא מחריגה אוכלוסייה אזרחית ונמנעת מפגיעה בה במסגרת המצור. מטרת המצור היא החלשת האויב והכרעתו, או הבאה לכניעתו.
בהיבט התודעתי – התודעה הציבורית בישראל ובעולם נדרשת להבין: מצור איננו "ענישה קולקטיבית", אלא כלי לחימה שנועד לפרק את חמאס מנכסיו, לנתק אותו ממקורות כוחו, ולהוביל לקריסתו. ככל שהלחץ יימשך, כך יגברו הסדקים וייפתח חלון להכרעה כדוגמת מצדה, הכרעה שמייתרת את הקרב הסופי.
6+ההיסטוריה הוכיחה – מצור הוא אחד הכלים הצבאיים היעילים ביותר נגד אויבים מתבצרים. מול חמאס, ששם את אזרחי עזה והחטופים הישראלים החיים כמגן אנושי, זהו הכלי ההכרחי והנכון. השילוב בין מצור קפדני, העומד בחובות הדין הבינלאומי, לבין מהלכים צבאיים נרחבים ודיפלומטיים הוא שיביא להכרעת החמאס בעזה.
