בזמן שאנו מדברים על רצועת עזה, על רבי קומות ועל מבצע "מרכבות גדעון", קיבלנו הבוקר (שני) תזכורת רצחנית לכך שישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית. הטרור הכה בלב הארץ, בירושלים, באופן הקשה והאכזרי ביותר. הפיגוע הזה אינו גזירת גורל; הוא תוצאה ישירה של קונספציה שגויה ושל עצימת עיניים מתמשכת, והוא חייב להוות תמרור אזהרה מהדהד למערכת הביטחון כולה.
הזירה שלעיתים אנחנו קצת שוכחים, זירת יהודה ושומרון, היא זו שהתפוצצה לנו בפנים. על פי המידע, שני המחבלים הם ערבים, תושבי כפרים באזור בנימין, שוהים בלתי חוקיים (שב"חים). כאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית. במשך חודשים, אם לא יותר, אנו עדים לתופעה חמורה של אלפי שב"חים החוצים את הגדר באין מפריע. התיעודים ברשתות החברתיות הם מעבר לאנקדוטה; הם עדות למחדל מתמשך. מערכת הביטחון ראתה, ידעה, ובחרה להכיל. שוב חזרנו לאותה קונספציה מסוכנת, המזכירה את זו של ה-6 באוקטובר, לפיה "צריך לתת להם להתפרנס", בחסותה מתאפשרת חדירה המונית לשטח ישראל.
2+כבר ראינו את המחדל הזה בעבר. הופקו לקחים, הושקעו כספים רבים, אך הנה שוב התופעה חוזרת. אסור לטעות, הפיגוע הזה לא בוצע באופן ספונטני. המחבלים היו מצוידים בנשקים אוטומטיים מסוג קרל-גוסטב – נשק צבאי לכל דבר, שיודע לייצר שטח ירי קטלני. הם הצליחו להסליק אותו, לעשות את כל הדרך מאזור בנימין לצומת רמות, ולבצע טבח. ולצערנו הרב, הפעם זה צלח להם. אזור שהיה אמור להיות שגרתי הפך ברגע אחד לזירת בלהות.
צריך לומר ביושר: הבעיה אינה המחסומים. אי אפשר לבוא בטענות למערכת על כך שמתוך מאות אלפי פלשתינים העוברים במחסומים, מחבל אחד מצליח לחמוק. המחסומים מעולם לא היוו את המכשול האמיתי. הבעיה היא בפרצות בגדר, באותם אזורים שבהם אין מפריע. הבעיה היא בתפיסה הרווחת שמתירה את ההפקרות הזו.
2+אך אסור לטעות ולחשוב שהפתרון טמון בהעברת כוחות מסיבית. גזרת יהודה ושומרון, תחת פיקוד מרכז, מחזיקה בסדר כוחות גדול, איכותי ומתפקד. ישנה אוגדת איו"ש, ישנן חטיבות מרחביות, יש את היכולות. אנחנו לא נמצאים באירוע של הסלמה המצריך דילול כוחות מזירות אחרות. הבעיה היא לא כמותית אלא איכותית – באיכות התגובה ובאופי הפעולה.
וכאן אנו מגיעים לנקודה החשובה ביותר: טרור לא עוצרים בהגנה, טרור עוצרים בהתקפה.
2+אם נמשיך לשבת על הגדר, להמתין, להכיל, ולחכות לפיגוע ה"השראה" הבא שיצמח בעקבות הטבח בירושלים, אנחנו פשוט נזמין את סבב הדמים הבא לפתחנו. הפתרון חייב להיות מיידי וחד. עכשיו, מערכת הביטחון צריכה להוציא את המודיעין האיכותי מהמגירות, לזהות את הכפרים ואת הנקודות הרגישות, ולהוציא את היחידות ההתקפיות למבצע ממוקד. יש להיכנס בעוצמה לאותם אזורים שמהם יצאו המחבלים, לעצור מבוקשים, לאתר אמצעי לחימה ולהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהמחיר על טרור יהיה בלתי נסבל.
עלינו לעצור את המחבלים רגע לפני שהם מתכננים את הפיגוע, ולא לחכות להם במחסום בדרך אליו. זוהי המשמעות של מעבר מתפיסת הגנה לתפיסת התקפה. אם נפעל נכון בשעות ובימים הקרובים, נוכל לבלום את הגל הזה. אם נהסס, ניגרר לאירוע רחב יותר שיצריך בדיוק את מה שאנחנו מנסים למנוע – העברת כוחות מסיבית והסלמה רחבה. הכתובת הייתה על הגדר, והגיע הזמן למחוק אותה – בכוח ובנחישות.
