חיל האוויר, נכס אסטרטגי ומרשים ככל שיהיה, מתנהל לעיתים כאילו צה"ל כולו קיים כדי לשרת אותו – מה שמייצר חיכוכים, פוגע בתיאום המבצעי ומעמיד את המערכת בסכנה. צה"ל צריך סינרגיה בין כל זרועותיו, לא "מגדל שן" אחד שמנסה להיות כל הציפור.
במערכת הביטחון יש אמירה ידועה בחצי צחוק, חצי רצינות, "צה"ל התבלבל, הוא בטוח שיש לו מדינה". זו ביקורת על תרבות ארגונית שבה הצבא, מתוך כוחו ומשקלו, לעיתים רואה את עצמו לא רק כמגן המדינה, אלא גם כבעל הבית של הדרג המדיני לו הוא כפוף. אלא שיש מי שלקח את המודל הזה צעד נוסף קדימה והוא חיל האוויר.
1+חיל האוויר הוא ללא ספק נכס אסטרטגי, בעל עוצמה מבצעית, יכולות טכנולוגיות מהמובילות בעולם, ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. אבל עם השנים נוצרה התחושה, ולא רק בקרב אנשי היבשה, שחיל האוויר מתנהל כאילו הצבא כולו קיים כדי לשרת את הצרכים שלו. התכנון המבצעי, חלוקת התקציבים, ואפילו התרבות הארגונית, כולם במידה רבה סובבים סביב ה'פרח הכחול' של צה"ל.
הדוגמה האחרונה ממלחמת עזה מחזקת את התחושה הזו, במהלך הקרבות, אלוף פיקוד דרום, יניב עשור, ביקש ממפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, סיוע אווירי לכוחות הקרקע והנתקל בסירוב. העימות החריג הזה, שהתרחש בישיבת מטכ"ל, הדגיש את הקשיים בתיאום ובשיתוף הפעולה בין החילות. החיילים בשטח חוו עיכובים וסיכונים נוספים, והמורל נפגע.
1+במקום להוות מרכיב מתוך מכלול, לעיתים חיל האוויר הופך ל'מגדל שן', עם תפיסה נבדלת, אוטונומית, ועם השפעה מכרעת על החלטות המטכ"ל. במבצעים משולבים, לא פעם נדמה שהשאלה היא לא "מה הצבא צריך", אלא "איך חיל האוויר רוצה שזה ייראה".
אין כאן קריאה להקטין את חשיבות חיל האוויר, להפך, הכוח האווירי הוא מרכיב קריטי בהגנה על ישראל ובהרתעה מול אויביה. אבל כשענף אחד בעץ הביטחוני חושב שהעץ כולו הוא, הוא עצמו, יש לנו כאן בעיה.
הצבא הוא מערכת שלמה, רב ממדית, שבה חיל האוויר, חיל הים וחילות היבשה צריכים לעבוד בסנכרון וסינרגיה מלאה, לא במרוץ על יוקרה, תקציב או גריפת קרדיט. בסוף, מדינה לא נבנית רק מהשמיים, היא נבנית גם מהקרקע, מהים ומהחיבור ביניהם. חיל האוויר, מרשים ככל שיהיה, הוא רק אחד מהכנפיים, לא כל הציפור. כפי שכתוב "הַגַּבְהִים עֵינֵיהֶם יִשְׁפֵּלוּ" (ישעיהו ב’, י”א) – מי שמגביה את עצמו מדי, בסוף ייאולץ להנמיך מבט.
