בשבועות האחרונים מתרחשת תופעה פוליטית מרתקת, שעומדת בסתירה מוחלטת לביטחון המוחלט של כל הפרשנים בסקרים המנבאים שמפלגת הליכוד מרוסקת וחסר סיכוי כי היא תשתקם.
הפוליטיקאים שהיו אמורים לחלק את עור הדב של גווית הליכוד המת מתנהגים הפוך. בריקוד של צעד תמני שלא היה מבייש את החות'ים, מאותת כל אחד בדרכו שתם עידן החרם – ודאי על הימין, אבל אפילו על נתניהו, והכל פתוח.
1+הראשון היה יו"ר סיעת המחנה הממלכתי, בני גנץ, שפרש והצטער, וחזר עם הצעת ממשלת "פדיון שבויים" בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ומועד בחירות מוסכם.
אחריו חזר לזירה יועז הנדל רוכב על המותג הנערץ בישראל ה"מילואימנקים", (אחרי שחיל האוויר השמיד לעצמו את הקרדיט בסרבנות) – שטוען שנתניהו צריך ללכת הביתה אבל מסרב לומר שלא יישב תחת נתניהו.
ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, מועמד ישן-חדש שהאמין לפרשנים ולסקרים בתחילת המלחמה, והימר לא נכון. נטש את מחנה הימין שממנו בא, ניסה לבצע מסע היטהרות בשמאל מרכז, וחטף זובור. ועכשיו מצהיר שהליכוד "הוא הבית הטבעי שלי". ומצהיר שלא יתמודד מול נתניהו ב-2026.
1+אבל המרתק מכולם הוא נפתלי בנט. בישראל היום נחשפו סקרי עומק (לא ברור מטעם מי), שמגלים למעשה שאין אופציית ממשלת שינוי באמת. את הסקרים הללו צריך לקרוא ב"הנדסה לאחור", לא את המספרים שמוצגים שם, אלא את אלו שלא.
הסקרים חושפים בשורה התחתונה כי גוש ימין בראשות נתניהו שיצרף מפלגה או שתיים מהמרכז במקום, או בנוסף, החרדים או עוצמה יהודית בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כלשון מאזנים – זוכה בכל הקופה. מעניין אם הוא שותף לתהליך ההלבנה והכניסה לממשלה כזו באמצעות מטבעות לשון רק לא ביבי – out, עדיף בלי ביבי – In.
