תמר בר שי ובעלה יואב המילואימניק, תושבי רחביה, הורים לשלושה ילדים ובהם תאומות פגות, מצאו את הרכב שלהם שרוף כליל הבוקר. המושבים, כסאות הילדים – הכל נשרף. אם לדייק – הוצת.
לא מחבלים ממזרח ירושלים שרפו לה את הרכב, אלא יהודים, אנשי המחאה. מי שעומד מאחורי "יום השיבוש" מקווה שהצתות וחסימות יביאו להחלפת השלטון, אבל רוב הציבור צופה בזעם בקומץ המטורפים שמשבשים להם את החיים ומצפה לתגובה הולמת במדינה שומרת חוק – מעצרים וכתבי אישום.
כאן נכנסת גם אחריות היועצת המשפטית לממשלה: באכיפה בררנית ובמחדל מתמשך, היא מאפשרת למדינה לעלות בלהבות. במקום להפעיל את החוק נגד עבריינים מסוכנים, היא מגוננת עליהם מטעמים פוליטיים ושקופים לעיניי כל.
אם היו אלה חרדים, יוצאי אתיופיה או פעילי ימין – הם כבר היו מאחורי סורג ובריח. התמונות של כסאות התינוקות השרופים הזכירו לי את התמונות הנוראיות ההן מהשבעה באוקטובר.
אולי במקום להתייצב להילחם בהפגנות – תתייצבו במילואים להילחם נגד האויב.
