יש טרור ליד בית ראש הממשלה בלב ליבה של בירת ישראל – ושקט, צרצרים. יש ונדליזם שמופעל כלפי אזרחים שומרי חוק בשכונת רחביה – ואין פוצה פה ומצפצף. רכבים נשרפים, ביטחון רוה"מ נפגע, הסדר הציבורי נהרס – וכלום. גורנישט. אפס.
יש כמה אנשי מחאה מגודלים וילדותיים, סליחה שאני אומרת, שממאנים להבין את העדר הקשר בין אנרכיה להשבת חטופים, בין כמה נתפרע לאיך תראה העסקה הבאה, והבעיה הגדולה היא שכשהיועמ"שית מסבירה ש"אין מחאה אפקטיבית ללא הפרת הסדר הציבורי" – היא מתכוונת רק לצד אחד.
1+רק כשמדובר בציבור אחד מותר להרוס לכל אזרחי מדינת ישראל את החיים. יש מחאה שמתנהגת באלימות חסרת תקדים, משבשת את החיים של כולנו, עד סיכון חיי אדם, וכלום, לא מזיז לה. אבל כשמדובר בציבורים אחרים היד תקיפה, צרורות של אכיפה ואפס סובלנות.
משהו רע קורה לאמון שלנו: אני רק מנסה לדמיין מה היה קורה אם למבעירים האלה ברחביה היו במקום חולצות של "עכשיו" ו"לך", גוזמבות וכיפות גדולות, מה היה קורה אם היו קוראים להם נוער הגבעות. על הרבה פחות העלימו אותם במעצרים מנהליים בטענה שמדובר בסכנה לביטחון מדינת ישראל.
1+הנה, כאן ביטחון רוה"מ מוטל בספק, אזרחים תמימים לא ישנים בלילה לקולות של צופרים וצעקות, רכבים נשרפים – אבל אין מחלקה יהודית ואין חשש לכהניזם, אין שב"כ, העולם כמנהגו נוהג.
אני יודעת, ליועמ"שית לא מזיז מהמגישים המעוצבנים של ערוץ 14, אבל האמת היא שאני לא אליה מדברת, אני לא משלה את עצמי שקול האזרח הקטן, ה"ביביסט" וה"פרענק", מעניין אותה באיזו שהיא צורה. היא וחבריה דורסים בגסות, ובלי לנסות להסביר את עצמם או להתנצל, אבל הדיבור הזה לא מנסה להגיע אליה. הוא מדבר אליכם.
אתם ערים? שמים לב? יופי. לאט לאט, מעט מעט, נסתכל באומץ למציאות ההזויה הזו בעיניים, לאכיפה הבררנית חסרת התקדים שאנחנו סובלים ממנה. מי יודע? אולי בסוף זה מה שיעיר גם אותנו לאיזו מחאה כזו אפקטיבית שמפרה את הסדר הציבורי.
