היו היה, פעם, לפני שנים רבות בשנת 1992, לפני עידן הגוגל וויקיפדיה, חבל ארץ אחד שקראו לו יהודה ושומרון. חיו בו אז 97,000 יהודים שמאוד רצו לגור שם.
יום אחד קם שלטון חדש שהתנגד לרצון המוזר של אותם יהודים לגור שם. בראשו עמד יצחק רבין, ולידו הבולדוזר פואד – בנימין בן אליעזר, ושר האוצר שלו היה גם הוא איש שמנמן ונחמד בשם אברהם בייגה שוחט.
1+הם החליטו לבלום את התופעה – ישבו שבעה ימים ושבעה לילות, התייעצו עם הפרופסורים והגיעו לפתרון המושלם. נטיל סנקציות כלכליות. נבטל מענקי מקום, נבטל סיבסוד למעונות, נאסור על בניה חדשה – ונגרום להם לשנות ולהפסיק עם האידאולוגיה שלהם.
זה פגע קשות בכל זוג צעיר שהיה אז באותו חבל – עוד 5,000 ש"ח למעונות יום, עוד עשרות אלפי שקלים במשכנתא (אז דירה עלתה 400,000 ש"ח). עברו ארבע שנים של מאבקים, הפגנות, איומים ופיתויים, עד שהגיעו בחירות (דמוקרטיות!) שבהם נבחר צעיר אלמוני שקראו לו – בנימין נתניהו.
1+כשהוא החל בכהונתו, ארבע שנים אחרי שהחלו הגזירות הכלכליות – חיו כבר באותו חבל ארץ 145,000 איש – גידול של 50%. (היום אגב חיים שם 530,000) מוסר השכל: לא תמיד גזירות כלכליות שוברות אידאולוגיה, ולא הכל זה כסף. יש נושאים שצריך לעבוד בהם בשכל לא בכוח.
אני כותב זאת גם לידיעת אחד שרוצה להיות שוב ראש ממשלה והיה פעם גם מנכ"ל מועצת יש"ע. הערה: כל מי שעושה הקשר בין אגדת העם הזו מאז, למאבק הפוליטי הנקמני והמטופש היום לנסות לגייס לוחמים חרדים בכוח ובסנקציות כלכליות – עושה זאת על אחריותו בלבד.
