ממשלת ישראל מקיימת דיונים בנוגע לגיבוש תגובה למהלך הבזוי לקבלת הכרה במדינה פלשתינית באו"ם. על הפרק עומדת האפשרות להחלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון, כאשר נבחנות שתי חלופות מרכזיות: החלת ריבונות מלאה או מהלך מדורג.
באופן מדאיג, האפשרות המרכזית הנבחנת בשלב זה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו היא החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן בלבד, שטח הנחשב לנכס אסטרטגי חיוני לביטחון המדינה.
1+הדיונים מתקיימים במקביל לצעדים שננקטו על ידי ממשל ארצות הברית, אשר הטיל סנקציות על בכירי הרשות הפלשתינית. הסיבות המוצהרות לסנקציות הן מדיניות תשלום המשכורות למחבלים והכוונה להכריז באופן חד צדדי על מדינה שתעודד טרור. ההערכה בירושלים היא כי הממשל האמריקאי יתמוך במהלך ישראלי של החלת ריבונות, לפחות באופן חלקי על בקעת הירדן.
במקביל לדיונים הממשלתיים, עולה התנגדות למהלך חלקי של החלת ריבונות. החשש המובע הוא שהחלת החוק רק על בקעת הירדן, ולא על כלל שטחי ההתיישבות, עלולה להתפרש כהכרה עתידית בגבולות למדינה פלשתינית בשאר השטח. לטענת המתנגדים, המצב המדיני הנוכחי מהווה הזדמנות היסטורית שיש לממש באופן מלא, ולא להסתפק בצעד חלקי. ההחלטה הסופית בנושא נמצאת בידי ראש הממשלה והפורום המצומצם שמונה לדון בנושא.
1+ההיגיון מאחורי הפשרה המסוכנת של ריבונות בבקעה בלבד, נובע מכך שמדובר באזור דליל באוכלוסייה ערבית ובעל חשיבות ביטחונית שאינה שנויה במחלוקת. בכך, מקווים גורמים בממשלה, המהלך ייתקל בפחות התנגדות בינלאומית. אך זוהי בדיוק המלכודת: מהלך כזה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, יסמן באופן אקטיבי את השטחים שבהם ישראל אינה מחילה ריבונות, ובכך עלול להוות הכרה ישראלית דה-פקטו בזכותם של הפלשתינים על לב המולדת – יהודה ושומרון.
במשך עשרות שנים נהגה ישראל במדיניות של "שב ואל תעשה" בכל הנוגע להחלת החוק, תוך שהיא מפתחת את ההתיישבות ומבססת את אחיזתה בשטח. החלת ריבונות חלקית שוברת את הסטטוס קוו הזה לרעה, ומסמנת ויתור היסטורי על חבלי ארץ אבותינו. בקרב ההתיישבות ובימין קוראים לממשלה להתעשת, לנצל את ההזדמנות הנדירה, ולבצע את המהלך הציוני המתבקש היחיד: החלת ריבונות מלאה על כל מרחבי יהודה ושומרון, אחת ולתמיד.
