עוד יהיה זמן להיסטוריונים לשקלל ולהעריך את מנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תרומתו והשפעתו על השינוי ההיסטורי, את משקלה של אישיותו בהטבעת חותמה (האישי) על המדינה תחת איומים קיומיים ממשיים ורב-זירתיים. משברים ואיומים שחייבו הנהגה ומנהיגות ייחודית, מנוסה, בעלת תודעה היסטורית, ולא פחות – מתאימה להנהגה בעתות משבר ומלחמה מעין זו שנכפתה עלינו.
ווינסטון צ'רצ'יל למשל עומת מול השאלה – האם על בריטניה לשקול מו"מ לשלום עם אדולף היטלר, או להוסיף להילחם? הייתה זו הכרעה קשה ובתנאי נחיתות איומים, כאשר היטלר כבש את צרפת וחלקים ניכרים מאירופה. והיו בקבינט המלחמה שלו קולות של פייסנות. אפילו שר החוץ שלו, הלורד הליפקס, הציע ברצינות שהדיקטטור בניטו מוסוליני ישמש מתווך מול היטלר.
2+צ'רצ'יל לא שעה לפייסנים ובחר להילחם עד ל"ניצחון הסופי". הוא סבר כי הדרך היחידה להראות להיטלר שהוא לא יוכל לכבוש את בריטניה ולשבור אותה – זה להילחם. היה זה מקרה קלאסי להשפעתה המכרעת של האישיות. עצם העובדה שצ'רצ'יל הנהיג את בריטניה בעת ההיא (ולא הלורד הליפקס) שינתה את מסלול ההיסטוריה של בריטניה והעולם.
עוצמת המאבק והעצמת השיח האלים, האנרכיה ברחובות והאיומים ברצח נתניהו של גורמים בשמאל על אוסף הלשעברים, "הדיפ סטייט" וחלקים בתקשורת המיינסטרים – נעשים בהתאמה לגודל הצלחותיו של נתניהו וחששם, שללא אנרכיה ברחובות, קשירת קשר לביצוע פוטש פוליטי במעטה של פס"ד וחו"ד פוליטיות ופסבדו-פוליטיות, הם ייאלצו לראות את נתניהו קדנציה נוספת. וזה בנוסף ל"הזזת הגבינה" במוטות השליטה באליטות.
אם נחזור למשפט ההיסטוריה, ברור כי מול נתניהו על ההנהגה וניהול המשבר והמלחמה הרב-זירתית לא עומדים אנשים מרשימים כלורד הליפקס, קלמנט אטלי, אנתוני אידן או הלורד ביוורברוק – אלא מנהיגי מפלגות פופוליסטיים, חדלי אישים ויכולת מוכחת.
2+ראשית, בריטניה וארה"ב במלחמת העולם השנייה לא היו בסכנה קיומית. צ'רצ'יל ורוזוולט נלחמו מחוץ לגבולות ארצם. כשברה"מ הצטרפה לבעלות הברית ביוני 1941 לאחר פלישת היטלר לרוסיה, וארה"ב בדצמבר 1941 לאחר מתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור – היה ברור שבריטניה לא לבדה.
שנית, בהבדל מצ'רצ'יל ורוזוולט, עומד נתניהו כמנהיגה של אומה קטנה, מול איום קיומי ממשי רב-זירתי – בתוך הבית ועל הבית. זאת בנוסף ללחץ בינ"ל חסר תקדים בהיקפו ועוצמתו, מול ארגון טרור מחופר במנהרות תופת תחתיות מתחת לעזה כולה ועם חטופים. תוסיפו לכל זה את הטרפת והאנרכיה שמחולל כאן השמאל ושלוחותיו, גם בפמפום נרטיב "ההרעבה" ו"עצירת המלחמה" של החמאס, והרי לכם הבדל נוסף מצ'רצ'יל ורוזוולט – להם לא היה לא "דיפ סטייט" ולא עליהום מבית.
והנה, על אף כל זאת, יצר נתניהו היפוך אסטרטגי ושינוי טקטוני חסר תקדים במזה"ת, בכושר ההרתעה של ישראל ומעמדה הצבאי. החיזבאללה על מנהיגו המיתולוגי, חטיבותיו וכן ארסנל נשקו המדויק – הושמד עד דק. מה שישראל חוללה לחיזבאללה יילמד בספרי המדע הצבאי, בכל האקדמיות והמטות הצבאיים בעולם.
אין איום ממשי מצפון, כי גם אסד ומשטרו וארסנל הנשק שלו לא קיימים. בנוסף, האיום הכי קיומי על ישראל – הגרעין האיראני והטילים הבליסטיים – הוסר. ולא רק זאת, אלא שהמעצמה החזקה בעולם, ארה"ב, שותפה אקטיבית ופרו-אקטיבית להסרת האיום. ואם לא די בכך, מעל מחצית הממשלה החות'ית חוסלה. מה שכל המעצמות לא הצליחו לסכל – סיכל נתניהו באיבחת סכין.
2+צ'רצ'יל כיהן חמש שנים והפסיד בבחירות בתום המלחמה, וחזר ונבחר ב-1951. נתניהו, מכהן כ-16 שנים ברציפות. זה ודאי לא מקרי. הסיכוי שייבחר לקדנציה נוספת הוא מעל לוודאי.
