בדוח חדש שפרסם לפני מספר ימים מכון המחקר הבריטי "Henry Jackson Society" , המשטר האיראני מתואר כ"יציב רק למראית עין". מתחת לפני השטח, כך נכתב, קיימת מציאות של קרעים עמוקים בתוך האליטה, ניכור גובר בין הציבור להנהגה, משבר כלכלי שמכרסם בכל שכבות החברה, ומיעוטים אתניים שמאתגרים את אחיזת השלטון.
לטענתו, אחד הגורמים שמגבירים את שבריריות המשטר הוא היכולת של ישראל לערער את תחושת החסינות האיראנית. תקיפות חוזרות ונשנות נגד מתקני גרעין, חשיפות מודיעיניות וחיסולים ממוקדים של בכירים כולם מציירים תמונה שבה המשטר לא מסוגל להגן אפילו על עצמו. מעבר לפגיעה הצבאית הישירה, עצם ההבנה שהציבור רואה את ישראל פועלת בחופשיות בלב טהרן שוחקת את הנרטיב שאיראן היא "מעצמה אזורית בלתי ניתנת לערעור".
הדוח מתאר כיצד התרבות הפוליטית באיראן מבוססת על נאמנות למנהיג ולא על כישורים. כל מוסדות המדינה מנשיא ועד פרלמנט כפופים למעשה לחמינאי ולמשמרות המהפכה. התוצאה: מערכת שמחסלת יוזמות ומחניקה רפורמות. "אפילו רפורמיסטים שנבחרים בבחירות", כותב המחבר, "מתגלים בסופו של דבר כבובות בידי ההנהגה". מצב זה יצר אווירה של חשדנות וטיהורים פנימיים, שבה כל בכיר חושש שהשכן שלו מדווח עליו למנגנוני הביטחון.
היסוד שעליו נבנתה הרפובליקה שלטון האייתוללות כ"שליחי האל" הולך ונשחק. לפי סקרים שמצטט הדוח, 85% מהאזרחים מגדירים עצמם פחות דתיים מאשר לפני חמש שנים, ו-73% תומכים בהפרדת דת ומדינה. הנתון הדרמטי ביותר: כ-80% מהציבור מתנגדים כיום ישירות לאליטה הדתית השלטת. החיבור בין החברה לבין המנהיג העליון, שהוצג בעבר כמעט כקדוש, נשבר.
برخی کاربران در شبکەهای اجتماعی با انتشار این تصاویر میگویند:
«در سطح تهران اعلامیههایی با شعار شروع انقلاب ستمدیدگان منتشر شده که مردم را به تصرف خیابانها، نافرمانی مدنی و تسخیر فضاهای عمومی برای سرنگونی رژیم فرا میخوانند». pic.twitter.com/n1g2xLSA6g
— Truske Sadeghi | تروسکە صادقی (@truskesadeghi) June 17, 2025
באופן כמעט קבוע, המשטר מבטיח רווחה אך בפועל, האזרחים מתמודדים עם אינפלציה ואבטלת צעירים גבוהה במיוחד. המשבר הכלכלי אינו מתבטא רק במספרים: הוא מתורגם להפגנות חוזרות ונשנות. מתנועת "האישה, חיים, חירות" שפרצה בעקבות העינויים שהובילו למותה של מהסה אמיני מכיוון שלא לבשה את החג'אב שלה כראוי לפי המשטר, ועד מחאות על יוקר המחיה כל גל חושף שוב את תסכול האזרחים. כל ניסיון של השלטון לדכא את המחאה באלימות רק מרחיב את הפער בינו לבין הציבור.
עוד מוקש שטמון מתחת לפני השטח הוא המיעוטים האתניים. כורדים, בלוצ'ים ואחרים יחד כ-40% מהאוכלוסייה חשים כי הם אזרחים סוג ב'. כל ניסיון של השלטון לדכא אותם מעורר מחדש את השיח הבדלני ומייצר תסיסה אזורית. הדוח מזהיר כי התקוממות רב-אתנית עלולה להפוך את פריכות המשטר להתפרצות אלימה.
