בצל המלחמה בדרום והעיסוק המתמשך באיומים מצפון, מתרחשת מתחת לאף תופעה חמורה לא פחות, חדירה יומיומית של ערבים, שוהים בלתי חוקיים, מתחומי הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון לתוך מדינת ישראל.
מדובר באלפי מקרים בחודש, שחלקם נראים לכאורה תמימים, פועלים המבקשים להתפרנס, אך ביניהם מסתננים גם גורמי פשיעה וטרור. המציאות הזו מערערת את הביטחון האישי של האזרחים, פוגעת בפרנסת העובדים הישראלים ומכרסמת בריבונות המדינה.
1+לא מדובר רק בשאלה של "חוק וסדר", אלא באיום אסטרטגי מתמשך, כאשר הגבול פרוץ, ההרתעה נשחקת והמסר שמתקבל בצד השני הוא שישראל עצמה ויתרה על השליטה בשטח.
לצד האיום הביטחוני, יש כאן גם פגיעה חברתית וכלכלית. מעסיקים שמעסיקים שוהים בלתי חוקיים גורמים עוול כפול, גם מחלישים את כוח העבודה הישראלי וגם משתפים פעולה עם תופעה המסכנת את ביטחון הציבור. כל עוד הענישה קלה והאכיפה רופפת, אין פלא שהתופעה הולכת ומתרחבת.
1+על ממשלת ישראל והמערכת הביטחונית להבין שהשמירה על הגבולות היא לא עניין טכני, היא תנאי בסיסי לקיומה של מדינה. יש לחזק את גדרות ההפרדה, להפעיל טכנולוגיות מתקדמות, להטיל קנסות כבדים על מעסיקים, מלינים ומסיעים, ובעיקר יש חובה להחזיר את תחושת השליטה.
ההתמודדות עם השוהים הבלתי חוקיים היא מבחן פשוט לריבונות ישראלית, האם נמשיך להעלים עין מהחדירה היומיומית, או שנשיב את הגבולות להיות חומת מגן אמיתית. כפי שכתוב בנביא: "כִּי יִהְיֶה הָרָשָׁע חוֹנֵן לֹא יִלְמַד צֶדֶק" (ישעיהו כ"ו, י') – אם לא נגלה תקיפות, לא נוכל לצפות שמנגד יבינו את שפת החוק.
