מזה חודשים אני מסקרת את עבודת המשטרה. בראש ובראשונה אציין כי אין לי ספק: השוטרים בשטח הם אנשי מקצוע נאמנים, מסורים, כאלה שרואים בתפקידם שליחות אמיתית. אבל הבעיה איננה בשטח, היא בדרג הבכיר.
ככל שהתעמקתי בעבודת הדרג הבכיר, התבררה לי תמונה קשה: לא משנה איזו מדיניות יקבע השר איתמר בן גביר, מדיניות שנועדה לעצור את הטרלול השבועי של "ימי השיבוש", הדרג הבכיר במשטרה מעדיף לשמור קודם כל על עורו.
3+טובתו האישית קודמת לטובת הציבור. ובינתיים, אזרחי ישראל נתקעים שעות בפקקים, רק משום שקבוצת מפגינים קטנה מחליטה לחסום צמתים בשם "הצלת הדמוקרטיה", "ההפיכה המשטרית", "מחיר הקוטג'" ו"הפסקת ההרעבה בעזה" – של אויבנו כמובן.
בכירי המשטרה, ולא כולם, יש גם מפקדים מקצועיים וישרים, פשוט מפחדים. מפחדים מהמצלמות, מהכותרות, ממה שיאמרו עליהם. מפחדים להיתפס כ"נוקשים" מדי מול המפגינים. הפחד הזה מחלחל מטה עד לשוטר בשטח, שיודע שכדאי לו "להכיל" במקום לאכוף.
3+הודעה פנימית לשוטרים ביום "השיבוש למען החטופים" ממחישה זאת היטב: "מדיניות הממז היא הכלת האירוע… לשמור על ממלכתיות, אל תשכחו שאתם מצולמים, לא להיגרר לפרובוקציות".
הבנתם? המשטרה לא אוכפת, היא מכילה. היא לא מגינה על האזרח, אלא על התדמית של עצמה.
ואיפה המפכ"ל, רב־ניצב דני לוי? קולו כמעט ולא נשמע. הוא מתנהל כמי שמעדיף להיות "נייטרלי", או כמו שאני קוראת לזה, מהאו"ם. מדינה שלמה נחסמת שבוע אחר שבוע במשמרת שלו, והמפכ"ל שותק. וכשהראש מכיל, כל המערכת מיישרת קו.
3+הדבר איננו תיאורטי. ביום השיבוש שהתקיים בשבוע שעבר הותקפה מילולית הבת שלי בת ה־8.5, שעמדה לצדי. קבוצת מפגינות צרחו עליה "אמא שלך שקרנית", "אמא שלך עובדת בערוץ של שקרנים", "איך את מסתכלת לה בעיניים" וכו'.
ילדה קטנה, רחוקה מעולם הפוליטיקה, הפכה יעד לבריונות מתועבת. פניתי למשטרה והיא שתקה. דני לוי יודע ושותק. כל עוד לא יורידו על ראשנו פטיש, הכל בסדר. זה הרי חופש הביטוי.
והשבוע, מפגינים שכל קשר בינם לבין החטופים מקרי בהחלט, התלהמו, הפריעו לשידור, התגודדו סביבנו. ושוב, המשטרה שותקת. זה הרי לא הפגנה של חרדים שאפשר להרביץ להם כדי לצאת טוב בעיני המחאה. לא חוק, לא צדק, לא הגנה על אזרחים, רק פחד מהמצלמות של אנשי קפלן.
3+במקום מדיניות ברורה ואכיפה חד-משמעית של החוק, המשטרה שלנו ובראשה דני לוי, בוחרת להיות "ממלכתית". כן, גם במחיר של התעלמות מעבירה על החוק. המשטרה נכנעת לשמאל הרדיקלי, נכנעת לאנרכיסטים, נכנעת לפחד.
החודש אלול. חודש של חשבון נפש. גם המפכ"ל דני לוי צריך לעשות חשבון נפש ולהבין שהמשימה שלו איננה למצוא חן בעיני קומץ מפגינים, אלא להחזיר את אמון הציבור במשטרה. להבין שטובת אזרחי ישראל, אלה שנתקעים פעם אחר פעם בחסימות, קודמת לפחד מתדמית.
משטרת ישראל נפלה ולא בידיים הנכונות. עדיין לא מאוחר להרים אותה מחדש.
