אני מוצא את עצמי מתקשה להבין את מה שקרה ביממה האחרונה. זהו אירוע עצוב, ביזארי, ולא זכור לי כמותו מתחילת המלחמה: ראש ממשלת ישראל מגנה את אחת הפעולות המוצדקות ביותר של לוחמינו במרחב ח'אן יונס.
בואו נדייק בעובדות. בניגוד לדיווחים המטעים, לא הותקף בית חולים. המבנה שהושמד היה מפקדת טרור פעילה, מקום שבו הוחזקו חטופים, שאוחסנו בו אמצעי לחימה ושבו זוהו מחבלים חמושים בימים האחרונים. התקיפה אושרה על ידי הפיקוד הבכיר, לאחר שהתקבל מודיעין מדויק על הסכנה הנשקפת מהמקום לחיי כוחותינו. זוהי פעולה צבאית לגיטימית והכרחית.

למרות זאת, במקום לגבות את הלוחמים שמחרפים את נפשם, בחר משרד ראש הממשלה להוציא הודעה לא פחות מהזויה, לכנות את הפעולה "תאונה טראגית" ולהביע צער. חשוב להבהיר: לא דובר צה"ל הוא שהתנצל, אלא ראש הממשלה.
התגובה הזו היא נזק הסברתי אדיר. היא פוגעת בלגיטימציה שלנו להילחם בטרור בעזה, ומעל הכל – היא שוברת את רוח הלוחמים בשטח. התגובות הזועמות ברשתות, ושיחות שקיימתי עם גורמים מדיניים המומים, מעידות על גודל הכישלון. במקום לנהל מערך הסברה שיחזק את עמדתנו, אנו יורים לעצמנו ברגל.

הפעולה בח'אן יונס, כמו כל פעולה צבאית, תיבדק. אך לוחמינו ממשיכים לפעול בשטח בעצימות נמוכה, מסכלים תשתיות טרור ומחסלים מחבלים. חייהם וחיי אזרחי ישראל קודמים לכל, והם ימשיכו להסיר כל איום שבו יתקלו.
בניגוד לבלבול המסוכן בזירה הדרומית, בצפון נשמע קול ברור יותר. שר הביטחון הבהיר כי צה"ל יישאר בפסגת החרמון הסורי ולא ייסוג, גם אם יושג הסדר כלשהו. זוהי האמירה הנכונה. אנחנו חייבים להישאר בעומק של לפחות ארבעה קילומטרים בתוך שטח סוריה, במרחב דרעא ובכתר החרמון, כדי לשלוט בשטח ולהגן על תושבי רמת הגולן.
אל לנו לטעות: גם אם המשטר הסורי התחלף, בשטח עדיין פועלים ארגוני טרור כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. איננו יכולים לסמוך על מחבל כמו אל-ג'ולאני שיגן עלינו מפני מחבלים אחרים. הביטחון שלנו חייב להישאר בידינו. לכן, הנוכחות הצבאית שם היא הכרח אסטרטגי שחייב להימשך לאורך שנים.
