על רקע היערכות צה"ל לכבוש את העיר עזה ובעוד שבישראל לא סגרו את הדלת באופן סופי לעסקה, הערב ננתח את האסטרטגיה של ישראל להכרזה על כיבוש הרצועה.
כדי להבין מה הוביל להצהרה על כיבוש העיר, נחזור חודש לאחור, ל-24 ביולי. אז התברר לישראל ולארצות הברית כי ארגון הטרור חמאס ממשיך להתל בכולם ודוחה את ההצעות למתווה וויטקוף. בעקבות זאת ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה להשיב לארץ את המשלחת מקטאר והכריז: "נשקול אפשרויות אחרות להשבת החטופים".
1+שבוע לאחר מכן התקיים דיון ביטחוני סוער במהלכו נתניהו הבהיר לצה"ל שהוא מעוניין בתוכנית התקפית ואגרסיבית למיטוט חמאס. אולם, הרמטכ"ל אייל זמיר התנגד ודרש תוכנית לכיתור מחנות המרכז.
כעבור מספר ימים חזר הרמטכ"ל אל הדרג המדיני והציג את התוכנית אבל אז הקבינט המדיני-ביטחוני קיבל החלטה לשנות את הכיוון, מתוכנית כוללת לכיבוש כל רצועת עזה, לכיבוש העיר עזה. הדרג המדיני הבהיר כי ההחלטה מחייבת את צה"ל.
האם ישראל בדרך לעסקה או לכיבוש העיר עזה?
1+ב-17 באוגוסט אישר הרמטכ"ל את התוכנית. ארבעה ימים לאחר מכן היא הוצגה לשר הביטחון כ"ץ וקיבלה גם את אישורו. ביום חמישי האחרון הוצגו התוכניות בפיקוד הדרום במסגרת דיון מצומצם, וגם שם הן אושרו סופית.
כעת עולה השאלה האם מדובר במהלך של "תחזיקו אותי", או שהדרג המדיני אכן נחוש ללכת עד הסוף? לפי ההערכות, הורדת הפקודה עצמה עשויה לקחת עוד שלושה שבועות לפחות, ובינתיים, מודים כל המעורבים, הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני: עד שלא תתקבל הפקודה לביצוע, הכול עוד פתוח.
