המאפיה תמיד פועלת באותה שיטה: שומרים את האנשים למטה, כנועים, מפוחדים, שלא יעזו לאתגר את ההגמוניה. בישראל קראו לזה "תפירת תיקים". מספיק להיזכר בפרופ' יעקב נאמן, אחד המשפטנים המבריקים במדינה, שתפרו לו תיק מופרך כדי למנוע ממנו להתמנות לשר המשפטים. או בדרור חוטר-ישי, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, ששילם מחיר כבד על התנגדותו ל"יוריסטוקרטיה" של אהרן ברק.
אנחנו חיים במדינת מאפיה. לא פחות. והשיטה הזו לא נעצרה שם. היא ממשיכה. ראינו את זה גם בפרשת קטאר, שבה די ברור שלא מתקיימים יסודות העבירה הפלילית, אך היה חשוב לפתוח חקירה כדי לייצר עילה ל"ניגוד עניינים" אצל ראש הממשלה ולמנוע ממנו לפטר את בר ולמנות את זיני. לעומת זאת, כשמדובר באנשי מפתח אחרים שהפעילות שלהם יצרה ניגוד עניינים ממשי סביב קטאר – רונן בר ובני גנץ – אף אחד לא פותח עיניים.
1+ואז הגיע המקרה של עו"ד רואי כחלון. ראש הממשלה מינה אותו כממלא מקום לנציב שירות המדינה. מיד יצאה בהרב-מיארה ל"חקירה משמעתית" בטענה הזויה: אולי כחלון לא פירט במדויק כמה עובדים ניהל כשהיה סטודנט בחדר כושר לפני 20 שנה. כן, זו הייתה עילת החקירה. האירוניה? אותה בהרב-מיארה עצמה ניפחה את קורות החיים שלה, כשציינה את השופטת ענת ברון כממליצה אישית – אף שזו כלל לא הכירה אותה בהקשר זה.
והנה עוד פרט קטן: עדותו של עו"ד דן אלדד – לשעבר מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות ומ"מ פרקליט המדינה – כבר הוגשה לבג"ץ. הוא אישר חד משמעית שהמידע בקורות החיים של כחלון מהימן. כלומר, אין שום תיק. שום עילה.
1+אבל כפי שדיווח לאחרונה אבישי גרינצייג, "החקירה" עדיין פתוחה מזה למעלה מחצי שנה. בהרב-מיארה פשוט מסרבת לאשר את זימונו של אלדד. למה? כי זה היה סוגר את הסיפור, שם מסמר אחרון בארון הקבורה של התיק התפור.
הטרגדיה היא לא רק רואי כחלון האדם עצמו. זה גם החוקרים ועובדי המדינה, שנגררים להיות כלי משחק בידיה של גברת כוחנית אחת, שמנצלת את מעמדה כדי לחסל איומים על הדיפ סטייט. זה לא שלטון חוק. זו שיטה. זו שליטת מאפיה.
