"אשתי ואני, ימניים וחברי ליכוד, מזועזעים מכך שילדים וחפים מפשע נהרגים בעזה מהתקפות של ישראל. תתנפלו עלי, אבל אותנו חינכו שאסור שייהרגו ילדים ונשים חפים מפשע. ולפני שתתנפלו – אנחנו דורשים את חיסול חמאס כבר שנים, גם כשנתניהו העביר להם כסף קטארי. ועשיתי 160 ימי מילואים בצו 8 במלחמה", כך כתב אדם בשם אורן הלמן ברשת ה-X.
התופעה שבמסגרתה אנשי שמאל מובהקים מתעקשים בכוח למתג את עצמם כ"ימנים" היא העדות הטובה ביותר לניצחון הימין במאבק האידאולוגי ובקרב על דעת הקהל בישראל.
כדי להכשיר את "ימניותם", אותם אנשי שמאל מעמידים פנים שאנו עדיין בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אז החלוקה בין ימין לשמאל בישראל נקבעה על פי שאלה אחת: כן או לא למדינה פלסטינית.
אבל מאז הוכרע השיח בנוק-אאוט לטובת הימין – רעיון המדינה הפלשתינית מת וכיום יש כמעט קונצנזוס נגדו – ולכן קווי החלוקה בין ימין לשמאל זזו לנושאים אחרים כגון שאלת הדומיננטיות של מערכת המשפט, בעיית הדיפ-סטייט, ולאחרונה גם סוגיית החטופים וניהול המלחמה בחמאס.
אי אפשר להיות בצד שמאל בכל הנושאים הללו ולהכריז בקול גדול שאתה איש ימין – אבל זה בדיוק מה שהאנשים הללו עושים, ביודעם שהאידאולוגיה שלהם הובסה והמותג שלה מת.
כדי להכשיר את ההונאה הזו הם מנסים ליצור בידול מלאכותי בין "הימין האמיתי" (או "הערכי") לבין המנהיג הבלתי מעורער של הימין – בנימין נתניהו, האיש שהפך עבורם לאובססיה שמצמיתה כל יכולת של חשיבה רציונלית.
הסצנה הפוליטית בישראל מתחלקת כיום, במידה רבה, לימנים ולאנשים שרוצים שתחשבו שהם ימנים. עבור הימין, אין ניצחון גדול מזה.
