כחצי שנה לאחר ששוחרר משבי ארגון הטרור הרצחני חמאס, שורד השבי שגיא דקל-חן חזר יחד עם אשתו, אביטל, לביתם בניר עוז ממנו נחטף לרצועת עזה במהלך טבח שבעה באוקטובר: "הבית הזה רומז לנו, אין לכם יותר מקום בו – הגיע הזמן ללכת".
בפוסט שפרסמה אביטל ברשת החברתית 'אינסטגרם', כתבה: "הבית בניר עוז לנצח יספר את סיפור חיינו. זה היה בית מלא בחיים, אהבה, ורגעים קסומים. בית שהיה מלא במוזיקה טובה, ריקודים בימי שישי, ארוחות משפחתיות, קפה על הדשא עם חברים, טרמפולינה בפינה, טיולי טרקטורון בשקיעה ועץ מנגו בגינה. בבית הזה יצרנו חיים וחלמנו חלומות גדולים – וביום אחד הבית היפה הזה הפך לשדה קרב".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"בבית הזה שגיא נאלץ לעמוד מול מחבלים ולהגן עלינו בשביל להשאיר אותנו בחיים", המשיכה אביטל, "הוא הכיר בבית כל פינה ונעזר בזה כדי להילחם בכל מי שניסה. בבית הזה הוא נורה, נחטף ונלקח לשבי, במקום בבית הוא שכב במנהרה, מבלי לדעת מה באמת קרה".
"כשיצאנו מהממ"ד, כבר לא זיהיתי את הבית, במקום תמונות משפחתיות על הקיר – ראיתי שלוליות של דם, נשארתי בלי אוויר", סיפרה אביטל, "חשבתי על שגיא מה הוא עבר בשבילנו, וחיכיתי שיחזור כדי שאוכל לשמוע ממנו".
1+"כשחזרנו הביתה, אני ושגיא ביחד בפעם הראשונה, הוא התחיל לספר לנו על כל מה שקרה, ניגש למטבח, נתן לחלון דחיפה חזקה, עצר לשנייה, והמשיך לספר. כמה דקות אחרי אני מבינה שמשהו לא בסדר, מבקשת ממנו להזיז את החולצה, ואז רואה, שוב הוא נפצע. הפעם פתח חדש גדול מדמם. אני נלחצת מתקשרת לרופאה, שולחת תמונה והיא מיד אומרת: "יאללה לבית חולים, צריך תפרים בשביל לבצע סגירה".
"בדרך לבית החולים, אני רבה עם שגיא – בפעם הראשונה אחרי החזרה. איך שוב לא שמר על עצמו, איך שוב הוא עושה לי בעיות. אני לא מוכנה לשמוע על פציעות נוספות, מחכות לנו בבית שלוש בנות. שגיא שותק, עצוב ואני כועסת על עצמי שבמקום לעזור לו אני רבה איתו".
1+"אני לא מאמינה, באמת? על הביקור הראשון בניר עוז?" המשיכה אביטל, "ואז הבנתי, שזהו הבית הזה רומז לנו, אין לכם יותר מקום בו. הגיע הזמן ללכת. לפני כחודש נסענו שוב ביחד כדי להיפרד מהבית בפעם האחרונה. רגשות מעורבים – עצב והשלמה".
"היום שגיא סיפר לי שזהו הבית שלנו בניר עוז – שופץ לחלוטין, אין זכר למה קרה. כל הזיכרונות נשארו בתמונות, בראש ובעיקר בלב. תאמינו לי – הבית הזה, היה בית חלומי. אני מודה לו על רגעים מאושרים, תמימים פשוטים וטובים. והכי מודה לו – שברגע הכי קריטי, שגיא הצליח בעזרתו להציל את חיינו", סיימה אביטל, וחתמה את דבריה: "מקווה שבבית החדש נרגיש בטוחים ומוגנים ושנצליח גם בו לחלום חלומות טובים".
