כבר הרבה זמן שראשי צבא ההגנה לישראל לא רוצים לנצח, הם רוצים לנהל סכסוך. לנצח זו מילה כל כך כוחנית, דורסנית וקולוניאלית – לא מתאימה למערב הנאור, לצבא הגיבור שאנחנו, אנחנו לא צריכים להוכיח כלום לאף אחד.
אנחנו רוצים לתת הזדמנות שווה, הזדמנות לתקווה, גם לטרגדיה הנוראה של אנשי הנסיבות הקשות בעזה המסכנים. וכשאין רצון להכריע אלא רק לנהל סכסוך, אז ההגנה מתחילה להתרופף והמיס קלקולציה נכנסת לשיקולים המנותקים.
אתה מפחד להרגיז את האויב, להרתיע, ובסוף גם להתריע – ואז אתה מקבל שבעה באוקטובר לפרצוף ומגמגם למה שלחת צוות טקילה קטן כ״כ או עם מי דיברת בטלפון האדום או לא דיברת ואם היית או לא היית במלון ב-2 בלילה.

הייתי מצפה שאחרי הטעות הנוראית הגורלית והאיומה הזו, אחרי שנים של תפיסה עקומה ומעוותת ויפיפיית נפש את המציאות, שתהיה פה איזו כאפת התפקחות – אבל לא.
ראשי הצבא הנאורים שלנו עדיין לא מתבלבלים מעובדות, לא מתבלבלים ממגה כישלונות ואוחזים בדעתם המשובשת, לפיה ניכנס רק עם מעט כוחות ונוציא אותם ונאכיל את האויב ונסכן את חיילינו והכל יהיה סבבה.
תגידו, ראשי צבא ההגנה לישראל הגאונים שלי, אם בשם הצלת החטופים תיכף יחטפו לנו חלילה עוד חייל כמו שכמעט קרה היום? מה אז? מה תגידו? עוד עסקה? עוד מבצע?

אימהות שולחות את ילדיהן למבצעי התשה, מול כוחות גרילה, להשיג הישגים שבהגדרה שלהם נועדו לכישלון – כי יהיה אפשר לבזבז אותם למען העסקה הקרובה.
אתם אומרים בלי מילים – חיי חיילינו חשובים פחות וגם חיי חטופינו מדורגים ויעשו בהם סלקציה. אתם ביודעין מתכוונים לוותר על חלקם. חמאס לא משלם באדמה, במזון או בשלטון – מה בוער לו להגיע לעסקה? רק אלוהים יודע, ולנו נמאס.

ואנחנו אומרים מכאן היום לבכירי הצבא ואנשי הדרג המדיני – אין לכם מנדט להפסיד במלחמה הזו. אין לכם מנדט לנהל סכסוך במשך שנים, רק כי אין לכם את האומץ לנטוש את מדיניות הקרן החדשה ששפכה עליכם טונות של כסף והפכה אתכם למשובטים שלה.
אין לכם מנדט לזלזל בחיי חיילינו. הם מסתכנים כדי לנצח, להכריע, להשיב את הביטחון וההרתעה למדינת ישראל. להשמיד את מי שערף את ראשי תינוקותינו ואנס את בנותינו – וכן, גם כדי להציל חטופים. זו לא מטרה בודדת – ולא יכולה להיות הסיבה שבשמה נפסיד את הכל.
