בשבוע שעבר, במהלך מסיבת העיתונאים, פניתי לראש הממשלה בשאלה ישירה: "נראה, לפחות לציבור בוחריך, שיריביך עשו שימוש מדויק ב'תורת הלחץ' של ז'בוטינסקי, שאתה בספרך הזהרת מההשלכות של לחץ כזה כשהוא מופעל נגדך. האם יכול להיות, שהעובדה שאנחנו רואים פעם אחר פעם פעולות חלקיות ברצועה ודחיפה לעסקה במקום להכרעה, היא תולדה של הלחץ המטורף שמופעל עליך?"
עוד שאלתי: האם יכול להיות שאחרי תחילת המבצע תעצור, במידה וחמאס יציע עסקה חלקית? רה"מ השיב כי חלק מהתמשכות המערכה היה תולדה של זירות נוספות בהן הייתה ישראל עסוקה, (איראן למשל) וכן לחץ של ביידן שהגביל אותנו. לגבי השאלה על עסקה חלקית התחמק נתניהו. שוב, ושוב ושוב. לא בכדי.
3+כדי להבין את ההיסוס, צריך לחזור לדברים שנתניהו עצמו כתב בספרו: "ז'בוטינסקי פיתח את "תורת הלחץ" במאמר שכתב באביב 1929. הוא טען שההשפעה החזקה ביותר על ממשלות דמוקרטיות היא באמצעות לחץ של דעת הקהל. לשיטתו, גם אם תעמוד מול ממשלה שתהיה מונהגת על ידי גדול ידידיך, ממשלה זו, בסופו של דבר, תפעל נגדך אם יריביך יפעילו עליה די לחץ".
ובלשון ז'בוטינסקי: "אין ידידות בענייני מדיניות, יש לחץ. מה שמכריע את הכף אינו הטוב או הרע של המושל אלא כמות הלחץ. אם הלחץ אינו בא אלא מצד מתנגדינו, ומצידנו אנו אין לחץ נגדי שמספיק לבטל את הראשון ולהתגבר עליו, הרי כל מה שייעשה, ייעשה נגדנו, אף אם האיש שעומד בראש הממשלה ייקרא בלפור או הרצל". (או נתניהו…)
3+וזה בדיוק מה שקורה מתחילת המערכה. יריביו הפוליטיים של נתניהו מהדהדים בישראל קמפיין תעמולה ארסי כמותו מעולם לא נראה קודם במדינת ישראל. זה קורה בגיבוי מאסיבי של ערוצי התעמולה מחזקי הטרור שקוראים לכניעה ללא תנאי, זה קורה במימון עצום תוך שימוש ציני ואכזר במשפחות חטופים שנחטפו לצורך העניין. לענ"ד, גם פסיכולוגית, האפקט שבקריאות החוזרות ונשנות "ממית החטופים" "מפקיר החטופים" "תליין" ועוד, נתן בו ברה"מ את אותותיו. עכשיו הוא חש מוכרח לעשות הכל כדי להוכיח שלא כך היא. שהוא עושה "הכל" כדי להשיבם.
הכל, גם במחיר דמים שאין לשלם. הכל, גם במחיר הכישלון הידוע מראש של 'מרכבות גדעון' ותחזיות השווא שהנה הנה חמאס "יסכים" לעסקה. נתניהו נקרע בין 2 עולמות. מחד, הוא מחוייב שכלית ורעיונית לניצחון. הוא היטיב לתאר זאת באותה מסיבת עיתונאים: "קמפיין הכניעה אומר שאת ישראל יוכלו להכריע. לא צריך F-35, לא צריך טילים, לא צריך כלום. פשוט צריך לחטוף אזרחים. מה זה?! אני לא מוכן לקבל את זה. אנחנו הולכים עד הסוף להכרעה".
3+אבל המעשים לא מתכתבים במדויק עם הבטחות ההכרעה. נתניהו מסרב לקבל פומבית ורגשית את ההכרעה הנחוצה והבלתי נמנעת שבהכרזה הקשה והאיומה על סיכון אפשרי של חיי החטופים. קרי: אין יותר עסקה חלקית. הוא אמנם הצהיר כי "רוצים עסקה אחת", וכי "הולכים רק על עסקה של 20 חטופים" וכן הלאה בשלל וריאציות. אבל משפט אחד פשוט וברור לא שמעתם ממנו: "לא תהיה יותר עסקה חלקית!"
אדוני רה"מ נתניהו, אתה נמצא כעת בתקופה היסטורית, עמדת בלחצים כבירים בהם לא עמד מנהיג דמוקרטי בתולדות העמים. הגיע הזמן להשתמש ב"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי כתרופה ל 'תורת הלחץ'. כך כתב ז'בוטינסקי לפני למעלה מ-100 שנה – וכמו נכתב על היום: "הערבים, נספר להם מה שנספר, הם מיטיבים להבין את הנעשה במעמקי נשמתנו, כשם שאנו מבינים את הנעשה במעמקי נשמתם.
3+"כולנו טורחים ועמלים יומם ולילה בעניין קיר הברזל. ועם זאת אנו עצמנו מקלקלים משום-מה את עניננו מתוך שאנו מדקלמים על הסכם… ומכניסים… את ההכרה שהעניין איננו נעוץ בקיר הברזל, אלא בנסיונות הידברות חדשים לבקרים… דיקלום מסוג זה הורס את ענייננו.
"כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו את תקוותם זו לא בעד אי-אלו מלים מתוקות ולא בעד שום פרוסה מזינה של לחם בחמאה, עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד.
"רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא "בשום אופן לא", את קסמן, וההשפעה עוברת לידי הקבוצות המתונות. ואולם הדרך היחידה להסכם כזה היא קיר הברזל, כלומר, חיזוקו של השלטון בארץ-ישראל, שלא יהא נתון לשום השפעות ערביות.
במלים אחרות, בשבילנו הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הנסיונות להגיע להסכם בהווה".
אדוני רה"מ, הגיע הזמן לקבל את ההכרעה הבלתי נמנעת עליה התחייבת אין ספור פעמים. הכרעת חמאס וניצחון מוחלט. כי לעולם לא עוד – זה עכשיו!
