פרסמנו הערב בחדשות 14: אייל זמיר נכנס לתפקידו בחמישה במרץ אחרי מספר שבועות בהן עבר חפיפה ולמד את צה"ל ממקום מושבו של ראש המטה הכללי בזמן לחימה בכמה זירות. בתחילת הדרך הוא נשמע חדור מוטיבציה לנצח את המלחמה.
שורה של קצינים בכירים ששוחחנו איתם מעידים שמשהו קרה לזמיר בדרך. הם שמים את האצבע על תחילת חודש מאי – אז הרמטכ"ל מתנגד שחיילי צה"ל יחלקו סיוע הומניטרי ודורש להחזירו לרצועה.
3+את תיאור האירועים הבאים לקטנו ממספר קצינים בכירים שהיו שם בצומת קבלת ההחלטות הכי דרמטיות של המלחמה וכך הם מתארים: קצת לפני שמונה לתפקיד, אייל זמיר מגיע יחד עם הרצי הלוי לדיון עומק בפיקוד הדרום שם מוצגת תוכנית ההכרעה.
זמיר מבקש בדיון מראש הממשלה באופן חריג "אדוני אל תסכם את הדיון", ומבקש לדבר איתו ועם שר הביטחון בשש עיניים – באותה שיחה הוא מפציר בהם לא לקבל את התוכנית ואומר: "תוכנית ההכרעה הזו היא ארוכה, יש לי תוכנית קצרה בחצי וטובה יותר".
3+נתניהו וכ"ץ מסכימים, זמיר מכנס את הדרג הטאקטי והתכנוני ומבהיר להם: "אני צריך תוכנית הכרעה, שתהייה התקפית, אגרסיבית והכי חשוב מסיימת את המלחמה בשלושה חודשים".
הדרג הטקטי מרוצה מאוד, מכין תוכנית הכרעה, מציג אותה לרמטכ"ל, זמיר אוהב אותה, מאמץ אותה, ואז שרשרת אירועים מסובבת אותו 180 מעלות לצד השני. לפי אותם קצינים בכירים שהיו בסוד העניינים, מתברר שאז הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר ירושלמי מתנגדת להנעת אוכלוסייה עזתית מצפון הרצועה, היא משכנעת גם את הרמטכ"ל וגם את מפקד פיקוד הדרום יניב עשור שזה מעשה פסול ולא נכון.
3+ואז תומר ירושלמי דורשת מהם להכניס לאזורים הללו סיוע הומנטרי בטענה שזה פשע מלחמה. אחריה מגיע האלוף במילואים ניצן אלון ואומר לרמטכ"ל שהתוכניות שהוצגו לו מיועדות לכישלון וזה יירשם על שמו. למקהלת התבהלה הזו מצטרף גם המתפ"ש רסאן עליאן, והם כולם מבהירים: "התוכנית מיועדת לכישלון וצריך להחזיר בדחיפות את הסיוע ההומניטרי ואת האו"ם שיחלק אותו".
3+הרמטכ"ל חוזר לקבינט, נלחם על החזרת הסיוע ההומניטרי והקבינט מאמץ את הדרישה. בשיחות סגורות הוא אומר: "אני מציל את מדינת ישראל מפשע מלחמה – לא אתן שעזה תורעב". כמה שבועות לאחר מכן מתחיל קמפיין ההרעבה השקרי שצה"ל יוצא נגדו ומכחיש אותו ואף מנסה להילחם בו בכל העולם, אותו קמפיין שגרם נזק עצום למדינת ישראל ולמאמצי המלחמה.
אייל זמיר הגיע לתפקיד הרמטכ"ל ממשרד הביטחון שם כיהן כמנכ"ל, כשנכנס לתפקיד הגיע עם רצון לסיים את המלחמה באגרסיביות תוך הכרעת האויב ולבסוף נכנע ללחץ מתוך המטה הכללי ולקמפיינים תקשורתיים שחלקם מובלים על ידי צה"ל עצמו.
