בעוד שמחירי המזון בעולם ירדו בכ-5.7% בשלוש וחצי השנים האחרונות, בישראל המגמה הפוכה: מדד מחירי התפוקה של תעשיית המזון עלה בכ-13.2%, מדד מחירי המזון לצרכן זינק בכ-16.3% ומדד מחירי התשומות בענף החקלאות עלה בכ-10%.
יו"ר הוועדה לענייני צעירים, ח"כ נעמה לזימי, התריעה כי ישראל היא היקרה ביותר מבין מדינות ה-OECD בתחום המזון. סל המוצרים כאן יקר ב-36% בממוצע לעומת המדינות המפותחות, ובמוצרי יסוד הפער מגיע ל-73%. לטענתה, הבעיה אינה בעלויות הייצור אלא בשוק ריכוזי וחוסר פיקוח אפקטיבי.
לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשבע השנים האחרונות עלה מדד המחירים לצרכן ב-18.9%, מחירי המזון ב-22.8%, ירקות טריים ב-32% ופירות טריים ב-53.5%. המחירים זינקו במיוחד לאחר הקורונה ומשברי היבוא שנגרמו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.
עו"ד דרור שטרום, מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, הצביע על שליטת המונופולים בענף המזון – שופרסל עם 300 סניפים לעומת כ-70 לכל מתחרותיה יחד, ותנובה השולטת גם בירקות קפואים. יבוא המזון נשלט בידי שני יבואני־ענק, דיפלומט ושסטוביץ, שנצמדים למחירים הגבוהים.
פרופ' אבי שמחון הודה כי המאבק הממשלתי ביוקר המחיה טרם נשא פרי, ורפורמת היבוא החדשה לא השפיעה. מזכ"ל התאחדות החקלאים אורי דורמן טען כי פערי התיווך מקפיצים את המחירים, ואיתמר אביטן מההסתדרות קרא ל"פעולה דורסנית" נגד המונופולים.
