הימים האחרונים מביאים איתם גל חום כבד, כזה שגורם לרובנו לחפש מפלט תחת המזגן הקרוב, לחלום על מקלחת קרירה או פשוט להישאר במשרד הממוזג עד יעבור זעם. אבל בעוד אנו נאנקים, ישנם כאלה שעבורם התמודדות עם תנאי קיצון היא לא אירוע חריג, אלא שגרת חיים.
בנקודות ההתיישבות ברחבי יהודה ושומרון, נאחזים הפעילים בקרקע תחת השמש הקופחת, עם תנאים בסיסיים ולעיתים ללא חשמל ומים זורמים כלל. יצאנו ב-C14 לשמוע מהם כיצד עוברים את הימים הלוהטים, וגילינו סיפור על נחישות, יצירתיות ובעיקר – תחושת שליחות שגוברת על כל קושי.
3+בגבעת "אור אהוביה", מדרום-מזרח לעפרה שבבנימין, מספרת מרים צוברי על ההתמודדות. "השנה ברוך ה' כבר יש בגבעה מספיק חשמל, אז שותים הרבה מים קרים ומדליקים מאוורר", היא אומרת. "שנה שעברה, כשעוד לא היה חשמל, היינו צריכות להיות יצירתיות יותר – התזנו על עצמנו מים משפריצרים כדי שיהיה פחות חם, והיה מישהו שהיה מביא לנו מדי פעם אשפתון מלא קוביות קרח, לשימוש חופשי".
תמונה דומה של תושייה עולה מדבריה של חיה ויסמן, מגבעת "אור מאיר" הסמוכה. "ישתבח שמו שמחים שאנחנו זוכים ליישב את הארץ המתוקה והקדושה הזאת ויש בהחלט זמנים שזה יותר קשוח. אבל בגדול אנחנו הכי מבסוטים בעולם שאנחנו כאן אי אפשר לחיות בלי זה", היא אומרת בחיוך.
3+"בימים ממש חמים אני פשוט מחזיקה עלי בקבוק קרח ונמצאת מול המאוורר ואוכלים שלוקים, ברוך השם שיש חשמל בשביל מקרר. רועי הצאן האלופים והצדיקים שלנו יוצאים גם בחום למרעה לשמור על הארץ היפה שלנו – אז אם בא לכם ככה לבוא לפנק עם ארטיקים ופירות קרים זה ממש ישמח אותם, גם את הבחורים שפשוט נמצאים בגבעה בחום הזה – זה לא מובן מאליו בכלל".
ויסמן מספרת כי בדומה להיום, "בימים שממש ממש מוגזם אני נוסעת למקום עם מזגן עד הערב ואז חוזרת. לפעמים החשמל נגמר לפנות בוקר ואז אין מאוורר כמה שעות ובלילות ממש חם בזמן האחרון. מים אין לנו בצורה מסודרת אז כל יומיים בערך צריך למלא. כמובן שהמים רותחים כל היום כי הצינור חשוף לשמש אז אני קונה שישיות. כלים בכלל אפשר לשטוף רק בערב, לפעמים המים פתאום נגמרים ואז צריך לשטוף עם בקבוק – בקיצור מבסוטים מזה שאנחנו כאן בארץ ישראל שלנו".
3+האתגרים המרכזיים, כצפוי, הם מים וחשמל. במקומות רבים, התשתיות ארעיות או לא קיימות כלל. שלהבת גולדשטיין מ'מעוז אסתר', גבעה בה מתגוררות 20 משפחות שמטרתן "להקים יישוב חדש ולהביא אמירה ציבורית שכל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", מתארת מציאות מורכבת: "יש המון פיצוצים בצינור מה שגורם לכך שהרבה מהזמן אין מים".
בנוסף, היא מספרת: "המים בצינור רותחים ואי אפשר להשתמש בהם כל עוד יש שמש חזקה. גם החשמל הוא במשורה, זה לא מאפשר להדליק מזגנים כמעט, והחשמל קופץ 10-15 פעמים ביום". בשל כך, "ממש קשה להמשיך את השגרה, הרבה תושבים נוסעים להורים או עולים ליישוב הסמוך למקומות ממוזגים".
גם במקומות בהם יש פתרונות מתקדמים יותר, כמו חשמל סולארי, המערכת לא תמיד עומדת בעומס. "בגדול יש לנו חשמל סולארי ומזגן", מספרת אסתר ממצפה לאה ליד כוכב השחר, "אבל לפעמים החשמל נגמר בלילה ואז בלילות חמים זה קשה". היא בכל זאת אופטימית: "בגדול חוץ מימים ממש חמים אפשר להסתדר כאן מצוין. ממליצים בחום לבא לבקר".
המצב קיצוני עוד יותר בנקודות החדשות. א', רועה צאן מגבעת "מעלה תדהר", שהוקמה לזכרו של פעיל ההתיישבות תדהר גוזלן ז"ל ונועדה להרחיב את גוש היישובים היהודי המבודד של מיצד במזרח גוש עציון, מספר על התמודדות כמעט הישרדותית: "אין לנו חשמל ומים, אז מים אנחנו מביאים בג'ריקנים מהישוב הסמוך. יושבים כמה שיותר בצל בתקווה שתגיע בריזה. בגלל החום הכבד, חוץ מלהוציא את הצאן למרעה עושים רק את העבודות הדחופות בגבעה, ופשוט מחכים שהחום יעבור".
3+כרמי אביר, נער בן 13 מחוות "נוף המשכן" בשומרון, מתאר מציאות דומה. "אין לנו קו מים, אנחנו מעבירים עגלת מים (עוקב). אין ציוד כמו מאוורר, רק שוטפים את הפנים במים. פשוט נצלים מהחום, שותים הרבה והולכים הרבה למעיין לטבול ולהתרענן. לשם גם לוקחים את הכבשים כדי לשתות בגלל המחסור במים בחווה".
גם בחווה חדשה יחסית ליד עופרים, המציאות דומה. אבישג, המתגוררת עם בעלה ושני ילדיה הקטנים באוטובוס שהוסב למגורים, מספרת ל-C14 כיצד הופכים את ההתמודדות לחוויה: "אנחנו שופכים מים על הרצפה ונותנים לילדים לשחות, מקימים להם בריכה, ומוסיפים לה מים קרים מהמקפיא כי המים מהצינור חמים מספיק כדי להכין מהם תה". מעבר לתושייה, היא מסכמת את התפיסה שמאפשרת להם לצלוח את השרב: "אנחנו מתרגלים לרעיון, מבינים שזה בסך הכל חודשיים לוהטים בשנה, ויודעים שנעבור את זה, כמו שאנחנו עוברים דברים אחרים".
