פרופסור ברק מדינה הוא, להערכתי, האחראי המרכזי לפוליטיזציה הקיצונית של הפקולטות למשפטים, במיוחד מאז 2023, ולהשחתתן הפוליטית של האוניברסיטאות בכלל. הוא עושה זאת לכאורה בשם "הגנה על הדמוקרטיה".
כלומר, לא באמת על הדמוקרטיה אלא על תפיסת עולם פוליטית שמיוצגת לכל היותר בידי כ־4% מהציבור היהודי בשמאל הרדיקלי. פרופ' מרדכי קרמניצר הוא אחד היוריסטוקרטים הקיצוניים ביותר בישראל, אולי לצד פרופ' מדינה; שניהם מן הקולות הקיצוניים במערכת המשפטית.
1+כעת שניהם מכוונים את האש כלפי השופט אשר קולה, נציב תלונות הציבור על שופטים, שנזף בשופטת רות רונן, ובמשתמע גם בשופט יצחק עמית, על השתתפות בכנס אקדמי לכבוד פרופ׳ דוד אנוך, הנוהג להאשים את מדינת ישראל בביצוע "פשעי מלחמה".
"מה?" הם זועקים "עכשיו שופטי בית המשפט העליון לא יוכלו להשתתף בכנסים בפקולטות למשפטים בגלל אמירה קיצונית של איש סגל שמשתתף בכנס?". ובכן, כן; וטוב שכך. אם הפקולטות למשפטים הפכו במוצהר לזירה פוליטית המשקפת עמדות של שמאל אולטרה-רדיקלי, שופטים מכהנים אינם אמורים להשתתף באירועים פוליטיים. משכך, ראוי למנוע השתתפות בכנסים כאלה.
1+אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה: גם להוביל פוליטיזציה אקדמית, וגם להתלונן כשמגבילים השתתפות שופטים באירועים שלכם משום שהם פוליטיים.
לאחר קריאת מאמרו המעניין של ד"ר אור בסוק ב"הארץ" על בידודה של פרופ2 רות גביזון באמצעות אנשי הסגל האקדמי הנאמנים לאדמו"ר אהרן ברק (ארבעה-עשר אנשי סגל המלמדים משפט ציבורי היו מתמחים של ברק!), מוטב בכלל לנתק את הקשר הגורדי והפתלוגי שבין שופטי העליון לבין הפקולטות שאמורות לאתגר אותם – לא להקיף אותם כחבורת מעריצים מביכים בהופעת רוק בתיכון בשנות השמונים. הפוליטרוקים בגלימות של מרצים שכחו כבר מזמן מה זה לעסוק במחקר אקדמי אמיתי ולא בסקולאקטיביזם – השחתה פוליטית של המחקר האקדמי.
ולבסוף: אחרי כהונתו הפסיבית והמביכה של נציב תלונות הציבור על שופטים הקודם, השופט בדימוס אורי שוהם, סוף-סוף יש נציב שעושה את עבודתו. אבל במסדרונות האפלים של הפקולטות נשמעת הקריצה המוכרת: "מה שווה נציב התלונות אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?"
אתם ממיטים חרפה על האקדמיה. והגיע הזמן לסגור את הפקולטות שלכם שהן לא יותר מקן צרעות פוליטי שלא מקדם את הידע האנושי, אלא את האינטרסים המעמדיים שלכם.
