כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, ישב באולפן הפטריוטים והודיע שלא רלוונטי לשוב לרצועת עזה, חשבנו שזה כי ביידן לוחץ. בינתיים קיבלנו את ממשל טראמפ: גיבוי טוטאלי וחסר תקדים – דיבורים על תוכנית ההגירה לפינוי הרצועה מעזתים, יד חופשית למדינת ישראל בדרך להכרעת חמאס והשבת החטופים.
וראש הממשלה שלנו – במקום לחבק את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ולנצל את העובדה שיש לו ממשלת ימין מלא מלא שמגבה ותומכת במהלך נחרץ כזה שיביא כבר לסיום המלחמה כשאנחנו המנצחים – ראש הממשלה שלנו אומר בקול שישמע העולם ושישמע חמאס שכל המהלך הזה נועד רק כדי להביא עסקה לשחרור החטופים.
מאות משאיות שנכנסות עם סיוע, חמאס שבע ומדושן ושומע מאיתנו מסרי תבוסה לא הגיוניים – בזמן שאין שום סיבה לסייג ולהמנע. ממה הפחד? ממה יגיד העולם? העולם אומר במילא "רצח עם ורעב בעזה" בזמן שאנחנו מאביסים את האויב ונלחמים בפינצטה תוך סיכון חיילינו.
אז אולי הגיע הזמן לפחות להצדיק את הטענות השקריות? לנצל את הקמפיין כדי להשיג הישגים אמיתיים? כבר שבועות שאומרים לנו "רגעים גורליים", עוד דיונים ועוד קבינט מצומצם – וכלום. עוד מאותו הדבר. לא שערי הגיהינום, ולא תוכנית הגירה.
ביבי, בסוף עוד נצטרך להגיד שהשמאל בישראל צודק, שמישהו כאן לא מחפש להכריע. אנחנו לא רוצים עוד מאותו הדבר; עם ישראל והימין בישראל מבקשים משהו אחר. עוד מאותו הדבר כבר ניסינו – וזה הוכיח שזה לא עוזר.
