הקבינט מתכנס הערב (חמישי) בירושלים, כאשר אפשר לומר אפילו בוודאות, ההחלטה על כיבוש כל רצועת עזה ומיטוט שלטון חמאס תתקבל, ייתכן שאפילו בפה אחד.
יחד עם זאת, יש פער מסוים בין ההחלטה לבין המימוש שלה בפועל. אנחנו יודעים שלצה"ל ייקח לפחות שבועיים, אם לא יותר מכך, על מנת להתארגן מבחינה לוגיסטית לכיבוש הרצועה. ובמהלך הזמן הזה יכול להיות מצב שבו חמאס יתגמש, יודיע שהוא מסכים לעסקה חלקית.
לבלף במו"מ אפשר פעם אחת. הבעיה של ישראל היא שלא חשוב איזו החלטה תתקבל הערב בקבינט על "כיבוש הרצועה ומיטוט חמאס ללא דרך חזרה" – חמאס יודע שתמיד יש דרך חזרה, ובכל רגע נתון הוא יכול לעצור את הטנקים של צה"ל באמצעות הסכמה לעסקה חלקית.
למעשה, בסבירות גבוהה זה בדיוק מה שנתניהו מכוון אליו, אבל אז נשאלת השאלה למה חיכינו חצי שנה מאז סיום העסקה הקודמת כדי לייצר את האיום הזה?
