בתחילת יולי האחרון הנחיתה היועצת המשפטית לממשלה מהלך נוסף, ובשיא הפולמוס הפוליטי סביב חוק הגיוס – פרסמה את מסמך "יישום פסק הדין בנושא גיוס בני הישיבות". מדובר במסמך דרקוני הכולל שורת סנקציות קשות על חרדים שיסרבו להתגייס, לאחר שהבהירה לצה"ל כי עליו לשלוח 54 אלף צווי גיוס למלש"בים חרדים – ללא דיחוי.
חוק הגיוס: היועמ"שית קובעת עובדות בשטח על סמך פסיקת בג"ץ
המערכת סערה. ראשי המפלגות החרדיות זעמו, הגיבו במילים חריפות והאשימו את היועצת ברדיפה אחר לומדי התורה. ח"כ משה גפני אף הקצין וכתב: "העם היהודי מלומד בניסיונות ההיסטוריה, הקרובה והרחוקה, שניסו למנוע את לימוד התורה וסופם ידוע". התקשורת חגגה מכל כיוון, האופוזיציה הריעה בהתלהבות, הקואליציה נותרה אובדת עצות. ומה קרה אחר כך? ובכן – כלום.
2+המסמך יצא, עשה רעש, וכמו שנולד – כך גם נשכח, בקול ענות חלושה. שבוע לאחר מכן, בהרב מיארה, שסירבה לסגת, שלחה לראש הממשלה מכתב חריף ובו דרשה להתערב ולוודא את מימוש החלטותיה. היא אף ציינה במפורש את דרך הפעולה: "על המדינה להגיש תצהיר תשובה לבג"ץ בנושא ולפרט את הצעדים שבהם היא נוקטת לאכיפת חובת הגיוס לאחר שהוצא צו על תנאי". היועמ"שית כתבה – והמדינה? צרצרים.
היועמ"שית דורשת מראש הממשלה – התערב בסנקציות הגיוס
הימים הפכו לשבועות, והמדינה המשיכה בשגרת יומה הפוליטית – קצב מסחרר אפילו לכתבים הפוליטיים המנוסים ביותר: שרים התפטרו, הקואליציה טולטלה, עתירות הוגשו לבג"ץ, ועדות בכנסת קיבלו החלטות גורליות, ותלונות, מכתבים והודעות זרמו בזה אחר זה אל שולחנה של בהרב מיארה – ועדת הרוגלות, תקנות הגנת הסייבר, חוק הגיוס, פיטורי ראש השב"כ. והמסמך? נשאר קבור בארכיוני אתרי החדשות.
2+אמש (שלישי), חודש לאחר פרסום המסמך, הגיש משרד הייעוץ המשפטי תגובה לבג"ץ על עתירת התנועה לאיכות השלטון, העוסקת באי-יישום הסנקציות שהורתה היועמ"שית. בתגובה, שאורכה 41 עמודים, נכתב מה שאחר כך סוכם לציבור במשפט אחד: "הצבא שלח בחודש יולי צווי התייצבות לכל חבי הגיוס ועדכן על תכנית אכיפה, הנושא מצוי באחריות הממשלה וטרם קודם".
ככה בדיוק נראה משבר חוקתי אמיתי: מסמכים הועברו, סנקציות נקבעו, עתירות התקבלו ופסיקות ניתנו – והמדינה, פעם אחר פעם, פשוט בוחרת להתעלם ולהמשיך בדרכה.
2+הביטוי "משבר חוקתי" מלווה את השיח הציבורי מאז כניסת הממשלה הנוכחית, בעקבות ההתנגשויות החוזרות ונשנות עם היועמ"שית. השיא הגיע לאחר שבישיבת הממשלה שהתקיימה השבוע, הוחלט להדיחה. כשעה בלבד לאחר מכן, בג"ץ כבר קבע כי ההחלטה מושהית עד ל"ביקורת שיפוטית בעניין". התגובה של השופט סולברג הייתה כה מהירה, שמישהו היה עשוי לחשוב שהמסמך כבר חיכה על שולחנו לחתימה.
כצפוי, השרים הגיבו בזעם על הפסיקה ואף רמזו כי יתעלמו ממנה ויממשו בפועל את החלטת הממשלה. שר התקשורת שלמה קרעי אף פרסם הנחיה רשמית לעובדיו: להתעלם מכל הוראה של בהרב מיארה, כשהוא מבהיר כי "החלטת הממשלה בעניין הדחתה נכנסה לתוקף".
השר קרעי לעובדים במשרדו: התעלמו מהחלטות היועמ"שית לשעבר
ההכרזה של קרעי עוררה, כצפוי, סערה – הן במערכת הפוליטית והן בציבוריות התקשורתית. עמותות שמאל קראו לגנותו, האופוזיציה השתוללה, ובקרוב תגיע בוודאי גם תגובת היועמ"שית ובג"ץ. אך מי שמכיר את מלחמת הכוחות הבלתי נגמרת בין הפקידים לובשי הגלימות לבין הדרג הנבחר, יודע – מדובר בפרובוקציה. הצהרה שנועדה לעורר רעש, לזכות לתמיכה בחוגים מסוימים, לגינוי מוחלט באחרים, ואז – להיקבר גם היא בארכיוני החדשות.
אגב, מסמך "יישום פסק הדין בנושא גיוס בני הישיבות" – מישהו יודע מה איתו?
