לווינסטון צ'רצ'יל שהיה מדינאי דגול וגם לוחם עתיר תפקידים בשדה הקרב, מיוחסת האימרה המכוננת אפילו: "Generals are always ready to fight the last war" ( "הגנרלים תמיד מוכנים להילחם במלחמה הקודמת").
צ'רציל ביקר למעשה את החשיבה או "הקונספציה" הצבאית השמרנית המתקשה להסתגל או מסרבת להסתגל למציאות משתנה ולחדשנות ויצירתיות במובנה האסטרטגי.
2+צ'רצ'יל ראה בדרג המדיני כסמכות העליונה המכתיבה את האסטרטגיה בהתאם למנעד רחב של שיקולים (פוליטיים, לאומיים, בינ"ל וכדומה) ולא רק השיקול הצבאי הטהור.
להדלפות על חילוקי דעות בין ראש הממשלה והרמטכ"ל אייל זמיר באשר לאופי ההכרעה והניצחון של החמאס לאחר כישלון המו"מ לשיחרור החטופים יש ממד מסוכן החותר תחת ליבת המשטר הדמוקרטי המכפיפה את הדרג הצבאי להחלטות הדרג המדיני, הפוליטי.
הדרג המדיני הוא הריבון ומכאן שהממשלה (או קבינט המלחמה) היא הקובעת את מטרות המלחמה ואת האסטרטגיה הכוללת, בעוד הצבא אמון על ביצוע הפן הטקטי, האופרטיבי. הצבא לא מכתיב מדיניות.
2+ויתירה מזה, הצבא לא אמון על בניית קונסטרוקציה של ערכים. צבא נועד לנצח במלחמה ולא לחבר ערכים ולקבוע לדרג המדיני את סדרי העדיפות. הוא כן חייב להציג את החלופות השונות והסכנה הטמונה בכל חלופה, אך לא להדהד זאת בתקשורת.
כדאי למי שלוקים בתודעה היסטורית ללמוד מן העבר. ווינסטון צ'רצ'יל נהג להתערב תדיר בהחלטות צבאיות ואף למנות ולהדיח גנרלים מתפקידם בשל טענתו שאין הם עומדים באתגרים האסטרטגיים. ואני לא מדבר על גנרלים שסירבו ליישם את החלטות קבינט המלחמה הבריטי, או הדליפו את השקפתם לתקשורת.
אצל צ'רצ'יל זה לא היה קורה. אחת הדוגמאות הבולטות היה מבצע "דינמו", פינויים של מאות אלפי חיילים בריטיים וצרפתים מדנקרק במלחמת העולם השנייה. הגנרלים ראו לנגד עיניהם כישלון ותבוסה והמליצו להיערך לתבוסה ניכרת או כניעה. הם לא האמינו שניתן לפנות מאות אלפי חיילים מהחוף תחת הפצצות חיל האוויר הנאצי.
צ'רצ'יל, בניגוד לרוח הנכאים של הגנרלים, הורה על פינוי מקיף. הוא לקח סיכון אסטרטגי והצליח לפנות 338,000 חיילים בהצלחה. כך עיצב צ'רצ'יל את הנרטיב של "נס דנקרק" במקום תבוסה מחפירה והרת גורל.
גם בקרב "אל עלמיין" (1942) בצפון אפריקה הייתה מחלוקת. בעוד צ'רצ'יל חותר להכרעה וניצחון מוחלט, המפקד הבריטי בזירה, גנרל קלאוד אוקינלק, גילה הססנות רבה וחוסר ביטחון.
צ'רצ'יל לא חיכה לנס. הוא החליף את גנרל אוקינלק בגנרל עז, ברנרד מונטגומרי. חבריו של אוקינלק מחו, אך צ'רצ'יל הכריע ואפילו ניצח בקרב שהיווה נקודת מפנה חשובה במלחמה כולה. צ'רצ'יל אף סיכם את הקרב ואמר: " לפני אל עלמיין לא היה לנו ניצחון, אחרי אל עלמיין לא ידענו עוד תבוסה".
צ'רצ'יל שהעריך את יכולותיו של הצבא, שמר על גבולות ברורים בין הסמכות הצבאית המקצועית לסמכות המדינית הפוליטית.
נתניהו, שהינו בעל תודעה היסטורית עמוקה והכיר את צ'רצ'יל מנבירה בספריו הרבים, לקח את המושכות וההנהגה בקבינט המלחמה בעידן גלנט-הרצי, ועל אף הססנותם של גלנט והלוי העז.
הוא זה שהכריע שלא לפתוח בשתי חזיתות בו זמנית וצדק. הוא זה שהכריע על הכניסה לרפיח וצדק. הוא זה שהכריע על מבצע הביפרים וחיסולו של נסראללה וצדק. נתניהו הכריע מול קולות הפוכים, תבוסתניים והססניים. אלה שרצו להילחם את מלחמות הקונספציה.
2+לא שאני בז לגנרלים, אך לאור חרפת ה-7/10 וחלומות פז שהתנפצו בהסכמי אוסלו וההתנתקות, אני נזכר במשפט של ח"כ יוסי שריד המנוח: "מוחם של גנרלים ואדמירלים צר כמוחו של עכביש". הימים שבהם שתה העם בשקיקה כל ניתוח ותחזית של גנרלים כאילו היו אקסיומה, תמו ב-7/10.
בדמוקרטיה הדרג הפוליטי הוא שקובע את מטרות המלחמה, את האסטרטגיה ואת העיתוי. הצבא אמון על הביצוע. הגם שהוא מחויב להציג סיכונים , יתרונות וחלופות. אך מרגע שהתקבלה החלטה, הצבא מחויב לבצע ולהימנע מתידרוכים. לרמטכ"ל שמורה הזכות להתפטר אם דעתו אינה נוחה. הוא לא קונסטרוקטור של ערכים ומוסר. צבא נועד לנצח במלחמה ולא לחלק ציונים למדינאים על סדרי עדיפויות במטרות המלחמה.
