20 שנה לגירוש מגוש קטיף, נערך אתמול (שני) גמר "טורניר יוליס", אליפות הכדורסל של הגוש זו השנה ה-32 ברציפות, לזכרו של הנער איתי יוליס מנווה דקלים, שנפטר בגיל 14.5 ממחלת הסרטן. נבחרתה של נצר חזני זכתה בטורניר, שנערך בשנים האחרונות ביישוב הנושא את אותו שם, לעיני מאות צופים. באליפות הנוער זכתה קבוצת בני דקלים.
3+בשיחה עם C14, סיפר אביו של איתי, שלמה יוליס, על שורשי הטורניר: "בעיקרון הוא התחיל לפני 33 שנה, אבל אחרי שהבן שלי נפטר, לפני 32 שנה, פנו אליי שני נערים מהכיתה שלו, והם ביקשו שהטורניר ייקרא על שמו. מאז, במשך 32 שנה, הטורניר נערך כל שנה למחרת תשעה באב – כדי שמי שיזכה באליפות לא יחגוג בתשעת הימים, לאחר התייעצות עם הרבנים, קבענו שזה יהיה למחרת תשעה באב".
3+במשך 12 שנים הטורניר נערך בגוש קטיף – עד לגירוש לפני 20 שנה. יוליס שיתף ברגעים הדרמטיים של הערב האחרון לפני הגירוש, בו נערך משחק הגמר האחרון עד כה על אדמת הגוש: "העיתונאים בחוץ שאלו – הם לא נורמליים, בחוץ חיילים רוצים לגרש אותם ופה הם שמחים. ואז הבטחתי להם שכל זמן שנוכל נמשיך בטורניר, עד שנוכל לחזור לגוש".
אולם לא היה פשוט לארגן את הטורניר מחדש לאחר הגירוש, כשתושבי גוש קטיף מפוזרים במלונות. באותו חורף, שלמה יוליס שהה בירושלים והצליח בעזרת קשריו ובסיוע של קהילת יוצאי ארה"ב ברעננה בשם 'המניין החדש' לארגן משחק בודד – אלוף האלופים, בין שתי הקבוצות שזכו הכי הרבה פעמים בטורניר, נצר חזני ונווה דקלים. המשחק נערך לעיני כ-3,000 צופים כולל טל ברודי ונחל הצלחה גדולה.
3+בעקבות ההצלחה, הסביר יוליס, חברי הקהילה החליטו להמשיך עם הטורניר הקיצי ובשנים הראשונות נדדו בין כל מיני מקומות: "היינו פעם בשדות נגב, פעם היינו ליד אשקלון" – עד שבשלב מסוים המועצה האזורית נחל שורק לקחה את הטורניר על עצמה. מאז כל שנה הטורניר נערך בשטח המועצה – בשנים האחרונות כאמור ביישוב נצר חזני, הקרוי על שם היישוב שגורש מגוש קטיף.
"אתמול זה היה גמר של 20 שנה לאחר הגירוש של הטורניר", אמר שלמה יוליס, "אין בעולם, לדעתי, טורניר שנערך כל כך הרבה שנים לזכרו של מישהו, אבל מעבר לזה – מאז הגירוש הוא גם מהווה מין מרכז, משהו מאחד בין תושבי הגוש". למרות מצבו הבריאותי הלא פשוט, יוליס התרגש אתמול לראות ילדים שטרם נולדו בזמן הגירוש משחקים בקבוצות הנוער.
3+"כל אחד מהם מבין מה זה גוש קטיף, וכל אחד מתפלל ומחכה ביום הזה שנחזור ונמשיך את המשחקים בגוש קטיף", תיאר יוליס, "חיכינו הרבה שנים שנקים מדינה, שנחזור מהגלות לארץ. אם מישהו היית אומר לו, ב-1945, שתוך כמה שנים תקום מדינה יהודית, הוא היה צוחק ממך. וקמה מדינה, ובניגוד לכל הסיכויים הצלחנו כמדינה, הצלחנו להרחיב את המדינה, ואני בהחלט מאמין שאנחנו נחזור לגוש קטיף, נבנה את ירושלים וייבנה בית המקדש".
שלמה יוליס הוסיף אנקדוטה על בנו, שטרם פטירתו – בתקופת הסכמי אוסלו, הסביר לכתבת של העיתון "דבר" על חשיבותו של גוש קטיף: "אני זוכר איך שהוא הסביר לה כמה חשוב גוש קטיף, כמה חשוב שאנחנו נמצאים שם. ואנחנו מקווים שנחזור לשם ונקים שם את היישובים ויגלו שזה שייך לעם ישראל. כמו שנאמר, ארבע ערי פלישתים חזרו לעם ישראל – גם העיר החמישית, עזה, תחזור לעם ישראל, שהכול יהיה בסדר".
