התשובה לשאלה כיצד יפסוק בג"ץ בנוגע לפיטורי היועמ"שית גלי בהרב-מיארה נגזרת בראש ובראשונה לא מלשון החוק או מה שהיוריסטוקרטים אוהבים לקרוא "הדין". כלומר, "החוק המובן הרחב" – שכולל כמובן את פסיקת בג"ץ, אלא בעיקר מההרכב שישב בתיק.
הממשלה אישרה פה אחד את הדחת היועמ"שית
בתיק הנציבות, השופט יצחק עמית הודיע לדוד מינץ שהיומן שלו ושל דפנה ברק ארז איננו פנוי עד ה-29 בספטמבר, יום לאחר פרישתו של יוסף אלרון מהעליון. זאת מכיוון שהוא מחויב לדברים מאוד חשובים כמו הרצאה של אונקולוג על "התקווה" ולאחר צהרים חביב של שירה בציבור של שופטות ושופטי בית המשפט לענייני משפחה.
1+ולכן מכיוון שהשופט התורן נועם סולברג קבע את הדיון לא יאוחר מה-4 בספטמבר, עמית וברק ארז לא יוכלו לשבת בהרכב. אז מה יעשה עמית שנוהג להיעשות מניפולציות נכלוליות בהרכבים מבלי למצמץ?
כך הוא עשוי לגלות ש"הפלא ופלא" התפנה לו מקום ביומן (סבירות גבוהה). לחילופין, לקבוע הרכב תלתא של יעל וילנר, עופר גרוסקופף וחאלד כבוד או רות רונן. כן, השופט הזה לא רואה ממטר, והוא לא יתן שילד "כאפות" כמו סולברג, יעשה לו תרגילים וינטרל אותו מהתיק החשוב הזה. הרי הוא כבר הודיע שהוא לא מחויב יותר להרכב על בסיס סיניוריטי במותב תלתא (הרכב של שלושה) – אחרת, זה אמור להיות סולברג, מינץ ואלרון – והוא ממש לא רוצה את ההרכב הזה.
בג"ץ לממשלה: אין למנות מחליף או מ"מ ליועמ"שית עד למתן החלטה
נאמר את זה כך – הרכב, עם רוב למחנה ההיפר-אקטיביסטי המצומק, יפסול בודואות את פיטורי היועמ"שית. לעומת זאת, הרכב עם רוב שמרני מייצר עוד אפשרויות.
ראשית, "נקמת היורמים" של השמרנים. אנחנו יודעים היטב מה השמרנים חושבים על הרמה הנמוכה של היועמ"שית. העיתונאי אבישי גרינצייג הביא כמה ציטוטים של סולברג ווילנר שמזועזעים מתת הרמה של נציגיה ממחלקת הבג"צים, ומהאיכות הירודה של טיעוניהם.
1+אני לא שולל סיטואציה, שבה בניגוד למה שעשוי להשתמש מדחיית ה"הצעה הידידותית" של סולברג לממשלה לשנות את מבנה ועדת האיתור באופן מינימלי – הצעה שהממשלה לא קיבלה, השמרנים יראו כאן את ההזדמנות לסגור חשבון עם עמית על המניפולציות הנכלוליות שלו בהרכב, על הראש של היועמ"שית.
שנית, קיימת גם האפשרות שהשופטים השמרנים יחתרו לסוג של הסדר שהתרחש בעניין זיני, וזאת כדי למנוע משבר חוקתי ו"מלחמת אחים". אז הם יתנו ליועמ"שית עוד כמה חודשים עד לעזיבה שלה, כדי לחסוך ממנה את הזובור שמכינים לה בממשלה.
כך או כך, אני לא רואה מצב שהממשלה תסכים שבג"ץ יכפה עליה יועמ"שית שאין חולק על כך שקיימת עילה ברורה לפיטוריה (חילוקי דעות מהותיים ומתמשכים). וכשזיני יהיה ראש השב"כ בעוד חודש, אז אין לבג"ץ כלים אפקטיביים לאכוף את פסיקתו. זיני יציית לממשלה ולא לבג"ץ ויתן הוראה שלא לאפשר ליועמ"שית להיכנס למשרד המשפטים, כי הוא יהיה האחראי על המאבטחים בכניסה (מה שקראתי בעבר – "מבחן המאבטח").
שמתם לב, שאין מילה של התייחסות בפוסט הזה ללשון החוק – סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים). החוק קובע בצורה מפורשת שהממשלה יכולה לקבוע את דרכי מינויה (ופיטוריה) של היועמ"ש. אבל, היי, ממתי מעניין אותנו "החוק". אנחנו עוסקים כרגע בפרשנות "הדין", כלומר, בפרשנות האינטרסים האסטרטגיים והטקטיים של השופטים שמשמשים כ"פה של הדין" – la bouche de la loi.
