לקראת ציון 20 שנה לגירוש מגוש קטיף, שוחחנו עם צבי ברינר (גילוי נאות: אבי הכתבת), שהיה פעיל במחאות נגד תוכנית אוסלו וכן נגד הגירוש מגוש קטיף, על האווירה בזמנים אלו, המאמצים לבלימת מימוש התוכניות והאסונות שהגיעו לאחר מכן והשפיעו על החברה הישראלית כולה. לדברי ברינר, אוסלו היווה נקודת מפנה בקרב הימין ואף הוביל להתנתקות בסופו של דבר: "ברגע שעושים הסכם עם מחבלים פעם אחת, זה הופך להיות לגיטימי".
ברינר, ציין כי הצטרפותו למחאה נגד הסכם אוסלו, וכן הבחירה להוביל את ההפגנות נבעה משנות ילדותו: "כשהתחילו לדבר על הסכם אוסלו, נדהמתי. נולדתי בארץ ישראל. אבי נפטר בארץ כשהייתי בגיל שלוש ואימי התחתנה עם אמריקאי ולכן ירדנו לארצות הברית. ביום שהגענו לשם החלטתי שאני רוצה לחזור.
11+"האמנתי שאנחנו צריכים להיות פה, זאת המדינה של העם היהודי ואנחנו חייבים לפעול כדי שהיא תשגשג להשקיע בה ולהיות חלק ממנה. העתיד של היהדות זה בארץ ישראל ולא בניו יורק. ב-1983 עלינו ארצה, אשתי ואני וארבעה ילדים כאשר אשתי הייתה בהיריון עם הילד החמישי".
ברינר סיפר כי המעבר לישראל לא היה קל: "הגענו ברוך השם. עזבתי משרה טובה בהייטק בניו יורק בחברה גדולה מבוססת, השארתי הכול, משפחה, בית, פרנסה, חברים, והגענו לארץ ישראל. שמחתי מאוד כי הגענו לכאן. אולם, היו קשיים נוראיים בהתחלה. אבל לאט לאט התברגנו לתוך העולם הישראלי עברנו לגור בירושלים והיינו שמחים מאוד על הצעד שעשינו".
קודם כל זה הודלף, ההסכם כולו היה מעומעם
ברינר תיאר את הימים שבהם החלו לדבר על הסכם אוסלו ומה גרם לו להוביל את המחאות: "זה היה תהליך, קודם כל זה הודלף קצת, היו שמועות שיש איזה הסכם בדרך. כמו כל דבר, כמו שדיברו על ההתנתקות, זה התחיל בהתחלה עם איזושהי אמירה ואז המשיכו, ולאט לאט זה התפתח.
11+"אבל ברגע שהתחלתי להבין את הנושא הזה, חשבתי שכל התהליך של אוסלו הוא ניגוד מוחלט לכל אמונות שלי על העתיד של העם היהודי. מאחר שהעם היהודי אמור להיות בארץ ישראל ואנחנו אמורים לשגשג. ברגע שנותנים רבע מארץ ישראל, או לא משנה כמה לערבים, ובעתיד גם מדינה חס ושלום, אז כל החלום שלי בעצם התנפץ".
"זה היה הרבה מעבר לסתם אסון", סיפר "זה היה פשוט משהו ששינה לי את כל התהליך החשיבה, ולא האמנתי שדבר כזה יכול בכלל לקרות. אז התחלנו עם הפגנות, הצטרפתי להפגנות, ואפילו לקחתי חופש מהעבודה כדי לתכנן הפגנות. לאט לאט הוקם ארגון שנקרא מטות ערים. אני הייתי בשלוחה של ירושלים. זה היה ארגון ארצי מאוד מוצלח, ואנשים ממש מעולים, נחמדים מאוד, ואנשים שכל-כולם היה ארץ ישראל".
11+המתיישבים זקוקים לתמיכה
עוד הוא סיפר על המחאות השונות שהוביל: "התחלנו עם הפגנות, עם כל מיני חוגי בית. למשל, ההפגנה ברחוב יפו, ולא חסמנו את רחוב יפו, אבל הגיעו אלפי אנשים לאזור, הגיעו אלפי אנשים למשרד ראש הממשלה בירושלים. התחלתי לפגוש מתיישבים מיש"ע ולהכיר אותם.
"התחלתי גם להבין את הצד שלהם בכל הסיפור, והבנתי שבעצם מדובר על חורבן. זה לא רק עניין של חנוכת הארץ, זה עניין של חורבן לכל האנשים שגרים שם. כי בעצם המטרה הייתה הקמת מדינה פלשתינית, וזה סותם את הגולל על כל ההשקעות שלהם, על כל הבתים שלהם, על כל החברה שלהם, על כל החיים שלהם. לאט לאט יחנקו אותם, ולא ייתנו להם לנסוע בצירים".
11+ברינר ציין כי בשלב הזה הבין כי המתיישבים זקוקים לתמיכה: "עשינו כל מיני פעילויות לסיוע למתיישבים, גם בפן הכלכלי. אני זוכר שמאיר אינדור הקים חנות ליד תחנה מרכזית בירושלים, שהוא קרא לה 'יושעלה'. זה היה מקום שמתיישבים שמחכים לאוטובוס יכלו להיכנס, לשתות קפה, לאכול משהו ולנוח קצת לפני שהם נוסעים, כי אז כל נסיעה הייתה מלווה בטרור. אז לפחות שהם ירגישו קצת חום.
"היה גם מאוד חשוב לי להיכנס לתחום הפעילות הזה, לעזור למתיישבים, שהם הרגישו שלא כל העם נטש אותם, שיש חלקים נכבדים בעם שאכפת להם מהמתיישבים. בחנות 'יושעלה' הכנו אוכל בבית, והיינו מאיישים את החנות הזאת, וזה היה כמו מסעדה קטנה – אבל בחינם".
"תמיד שמרנו על ממלכתיות, למרות מה שדווח בתקשורת"
"ואז התחילו שביתות רעב של הרב מנחם פליקס, ואפילו נתניהו, צבי הנדל, ואנשי מועצת יש"ע. היו המון אנשים שהצטרפו לזה, והתקשורת בכלל לא כיסתה את זה. מה שהיה מדהים בכל ההפגנות, השביתות רעב, והדברים האלו, שלא הייתה שם שום אלימות. ולא היה שם כמו היום, קריאות נגד חצי העם שתמך באוסלו. היה יותר קריאות נגד הממשלה", הבהיר.
11+לדברי ברינר, חלק מהקושי להעביר את המסר נגד ההסכם נבע מכך שהתקשורת השחירה את פני המתיישבים: "תמיד שמרנו על הממלכתיות, למרות מה שדווח בתקשורת כל הזמן. בתקשורת לא כיסו את הדברים האמיתיים. אמרו קומץ מפגינים במקום אלפי מפגינים. לא היה ערוץ 14, לא היה גלי ישראל, לא היה שום דבר. סגרו את ערוץ 7.
"התקשורת הרגילה חגגה. וניסתה ללבות את האלימות. וגם ניסתה להשחיר את פני המתיישבים, שהם אשמים, והם לא צריכים להיות שם, והם הביאו את זה לעצמם, וכאילו להתנער מהאחריות על מה שהולך לקרות למאות אלפי יהודים אחים".
"למדתי המון מהמתיישבים"
המחאות והניסיון לעצור את ההסכם הנורא השפיעו גם על ימים אלו, זאת לדברי ברינר: "בשביתות רעב, גם כששברו את הצום, הבאנו להם אוכל, טיפלנו בהם, הבאנו אוהלים. היו גם שיעורי תורה שם, ולמדתי המון גם מכל האנשים האלה, למדתי מה זה ארץ ישראל, החשיבות של מסירות נפש לארץ ישראל.
"כולנו הרגשנו שאנחנו עושים משהו קדוש. שגם ישפיע על השנים והדורות הבאים. וברטרוספקטיבה, נראה לי שהרבה דברים שעשינו אז, משפיעים עד היום. המאבק הכשיר לבבות להבין שכל מיני תהליכי שלום כאלו מזויפים. התודעה הזאת הועלתה בימי אוסלו. וזה לאט-לאט חלחל ליותר ויותר חלקים של העם".
11+השוחד, המיצובישי וההפגנות
לאחר מכן ברינר תיאר את הימים שבהם נחתם ההסכם: "באיזשהו שלב הגיע הסכם אוסלו, ולא היה רוב לממשלה. בין השאר בזכות הפעילות שלנו. שמחנו מאוד, וחשבנו שתם הטקס. ואז רבין שיחד את גולדפרב ואת גונן שגב, שבסוף ישב בכלא, ונתן להם תפקיד של סגן שר, והם עברו להצביע בעד אוסלו".
"סגן שר קיבל גם כל מיני תופינים, רכב צמוד מסוג מיצובישי. אז בעצם מה שאמרנו בהפגנות, שתמורת מיצובישי, גולדפרב עבר צד והצביע בעד אוסלו", סיפר ברינר ותיאר כיצד עלה בראשו הרעיון לעשות הפגנה עם רכבי מיצובישי: "בתקופה הזאת היה למשפחה שלנו רכב מיצובישי, הפגנו, וזה עוד יותר הלהיט את האווירה, כי הרגשנו שהסיפור הזה לא לגיטימי".
11+"ההפגנות הסלימו, כי המסקנה הייתה שהתהליך של אוסלו לא לגיטימי, וגם לאט-לאט נודע יותר ויותר מהן התוכניות של רבין ופרס וממשלתו. במטות ערים לקחנו צעד אחורה, לא נכנסנו לדבר הזה, בעיקר מי שהתלהם זה הצעירים, והיה קרע בין המתנגדים לאוסלו איך להגיב, אם להגיב בממלכתיות או באלימות. אנחנו תמיד היינו נגד אלימות וחסימת צירים", סיפר.
11+"ניסו להשתיק אותנו"
עוד הוסיף ברינר כיצד ניסו להשתיק את ההפגנות ולהפחיד את המוחים: "אבל הממשלה עם המשטרה תמיד באה נגדנו עם סוסים ועם אלות באלימות. אוסלו נכנס לתוקף, התחיל טרור, וזה עוד יותר הלהיט את האווירה. היו הרבה נרצחים. הפגנו גם על ההפקרות של הממשלה, שבכלל לא עשתה שום דבר כדי לטפל בזה. הם אמרו שהם 'קורבנות השלום'.
"ואז קרה הדבר הנורא מכל, רבין נרצח. וכולנו היינו בהלם, כי תמיד דאגנו לא ללבות את האווירה לאלימות נגד אף אחד. דרך אגב, אני אף פעם לא נעצרתי, אף פעם לא שום דבר. למרות שכן שלחו לנו איש שב"כ שבא אלינו כל שבת וישן אצלנו. אירחנו אותו תמיד, ובסוף גילינו שהוא ככל הנראה היה איש שב"כ".
11+"קורבנות השלום"
הימים היו נוראים, מפיגוע אחד לשני, ברינר סיפר על אירוע אחד שהוא זוכר במיוחד: "עצרנו חופשה משפחתית בטבריה, כששמענו על פיגוע וחזרנו כדי להגיע ללוויות. כי אז הייתה אווירה באמת שלא היה אכפת לעם. היום כשמישהו נרצח, כל העם מבכה את הרצח. אז זה לא היה ככה. היה מאוד חשוב בעצם לכולם, שהם ידעו שלפחות חצי העם איתם, אם לא יותר. אז כן, הגענו ללוויות, הגענו לניחום אבלים, הגענו לעזור למשפחות של הנרצחים, זאת הייתה פעילות שלמה".
"הרגע ששמעתי שנתניהו ניצח זה היום המאושר ביותר כמעט בחיי"
ברינר ציין כיצד רצח רבין השפיע על המשך הפעילות: "אחרי רצח רבין כולנו היינו בהלם, קצת הקפאנו את הפעילות, כי ראינו שזה יגרום לקרע נוסף בעם, וגם העם נשטף במוח על ידי ערוצי התקשורת, והאשים את כל אלו שהתנגדו לאוסלו ברצח. לא את יגאל עמיר, כאילו כולנו אשמים, וזה פשוט לא היה נכון. ניסו לטפס על הנושא הזה כלגיטימיות להמשך אוסלו".
11+ברינר ציין כי לקראת הבחירות בשנת 1996 הוא התגייס מחדש כדי לוודא שפרס לא יעלה לראשות הממשלה. לדבריו, המטרה הברורה הייתה שפרס לא ינצח, לא משנה מול מי התמודד, זאת מאחר שהיה "הרוח החיה מאחורי הסכם אוסלו ודחף את זה אפילו יותר מרבין".
הפעילים נשטפו בתחושת רווחה לאחר שפרס לא הצליח לנצח בבחירות: "הרגע ששמענו שנתניהו ניצח היה היום המאושר ביותר כמעט בחיי. כי ראינו אז שיש אפשרות שזה ייעצר, ואכן בפרספקטיבה זה התקדם קצת אבל זה נעצר, והיום צה"ל שולט בכל יו"ש אפשר להגיד, גם בעזה, והמתיישבים גדלים ובונים ומתרחבים, זו הייתה נקודת מפנה.
11+"זה אמר שרוב העם הוא נגד הנושא של אוסלו. המשמעות הייתה שהסכם אוסלו לא לגיטימי. והיום כולנו מבינים שאוסלו היה טעות, כמו ההתנתקות. אנחנו רואים שכל פעם שאנחנו מוסרים חלק מארץ ישראל, בסופו של דבר אנחנו מקבלים מכה. וזה גם צריך להנחות אותנו בהמשך".
"שילמתי מחירים כבדים"
יחד עם זאת, ברינר גם שילם מחירים אישיים: "מיד אחרי הנושא הזה של אוסלו, חליתי בסרטן הריאה. זה בטח מסיבות אחרות גם, אבל אני בטוח שכל הכאב לב וכל הפעילויות, הריצות והלילות ללא שינה וכל הדברים האלו גם השפיעו על זה קצת. אני די בטוח".
בין אוסלו לגירוש
החיבור בין הסכם אוסלו לגירוש טבעי לברינר: "ברגע שעושים הסכם עם מחבלים פעם אחת, זה הופך להיות לגיטימי להמשיך לעשות הסכם עם מחבלים, ולא לראות בעצם מעבר לפינה לאן זה מוביל. אז אותו דבר, מה שקרה באינתיפאדה השנייה, מה שקרה בחומת מגן, מה שקרה בכל הטרור וכל השנים האלו, אנחנו רואים בדיוק מה קרה כל פעם שאנחנו בורחים מארץ אבותינו.
11+"יכול להיות שהממלכתיות שלקחנו על עצמנו, גם באוסלו וגם בהתנתקות, היא זאת שלא השפיעה מספיק. הימין לא הובס, כל העם הובס. הנזק נעשה לא לימין, הוא נעשה לכל עם ישראל. על הנזק של אוסלו וההתנתקות אנחנו בימים אלו משלמים מחירים כבדים וסובלים ממנו".
