בעיצומו של קיפאון מדיני ותמרונים צבאיים ברצועת עזה, פרופ' קובי מיכאל מתאר תמונת מצב עגומה של מערכת קבלת ההחלטות הישראלית. לדבריו, ישראל ניצבת כיום בפני שלוש חלופות ברורות.
האחת – המשך המצב הנוכחי, תוך ניהול לחצים צבאיים מוגבלים ומו”מ מדומה.
השנייה – קבלת תנאי חמאס או קרוב לכך במסגרת עסקה שתביא לשחרור חטופים ולסיום הלחימה.
והשלישית – פעולה נרחבת שתכלול כיבוש הרצועה ופירוק מוחלט של חמאס.

לדבריו, כל עוד לא מתקבלת הכרעה – ישראל ממשיכה לדשדש. "הבעיה המרכזית היא היעדר החלטה אסטרטגית והיכולת להחזיק בה עד תום", אומר מיכאל. "הפער בין הדרג המדיני לצבאי, יחד עם חולשת המנהיגות האזרחית, יוצר מצב שבו אף אחת מהחלופות אינה מקודמת באמת".
לטענתו, הדרג המדיני מתקשה לכפות את רצונו על הצבא. "זו פשיטת רגל של הפיקוח האזרחי. הדרג האזרחי אמור להכתיב את התכלית המדינית – ולא להיות מובל אחר שיקולים צבאיים בלבד".
באשר לאופציית העסקה – מיכאל מדגיש כי מדובר בהחלטה לגיטימית מבחינה דמוקרטית, אך כזו שעל הדרג הנבחר לשאת באחריות הציבורית עליה. לדבריו, הסיכוי להשבת כלל החטופים – חיים או מתים – במסגרת הסכם מסוג זה הוא נמוך מאוד.

עוד הוא מזהיר כי צה"ל ממשיך לפעול מתוך הערכות שגויות בנוגע להשפעה של הלחץ הצבאי על חמאס. "אנחנו שופטים את חמאס לפי איך שאנחנו חושבים – ולא מבינים את מנגנוני קבלת ההחלטות שלו. מה שמשפיע עלינו, לא בהכרח משפיע עליו".
לעומת עזה, התייחס מיכאל להישגים מול חיזבאללה בלבנון – אותם כינה "מרשימים ויעילים יותר מהלחימה בדרום". לדבריו, ישראל הצליחה להשמיד אמצעי לחימה רבים של חיזבאללה מאז הפסקת האש, בעזרת שיתוף פעולה עם ממשלת לבנון, ארה"ב וצרפת.
הוא הביע ספק באשר לפריצת מערכה רחבה נוספת בצפון: "הסבירות להסלמה כוללת נמוכה, אך תרחיש נקודתי שיגרור תגובת שרשרת עדיין עלול להתממש". לדבריו, חיזבאללה נחלש משמעותית – הן צבאית והן פוליטית – ועדיין לא הצליח לשקם את ההנהגה שאיבד.

הקריסה של חיזבאללה: אלפי סיכולים – וניסיונות כושלים להשתקם
בסיכום דבריו, חזר מיכאל לקרוא להכרעה: "כדי לפרק את חמאס ולהשיב את החטופים – יש צורך בפעולה נחושה. אבל לשם כך, על ישראל לגבש אסטרטגיה – וללכת איתה עד הסוף".
