בהשאלה לאמירתו המפורסמת של צ'רצ'יל: "חרפה בחרתם מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד". נראה שבמציאות של ימינו ניתן לגזור גזירה שווה: ניהלנו מו"מ מול ארגון טרור רצחני, שילמנו מחירים כבדים, לא פעלנו מולו במלוא העוצמה הצבאית והמדינית כי חשבנו שכך נקבל את כל חטופינו, שהרי בסה"כ חמאס רוצה לסיים את המלחמה בהחזרת אסיריו.
נשארנו עם חרפה פנימית – כי חטופינו לא חזרו, ותדמית של מתן ומתן. חרפה מדינית – "קמפיין הרעב" בעזה שפוגע בנו גם אם הוא שיקרי ביסודו (העולם שכח את רעב חטופינו, וטבח ה-7 באוקטובר), וצונאמי מדיני שתכליתו פרס לטרור ברברי – הקמת מדינה פלשתינית. וכתוספת, קיבלנו את הארכת המלחמה – כיון שחמאס שואב כוח מיכולתו לקבל עוד ויתורים מישראל, ועוד כוח מהתמיכה הבינ"ל.
5+מה חמאס רוצה?
הבנת מטרת חמאס, לעניות דעתי היא המפתח להתמודדות מולו. למען הזיכרון האנושי הנוטה לשיכחה, חמאס לא חטף אזרחים תמימים מבתיהם בכדי לקבל תמורתם אסירים. חמאס פתח במתקפת פתע רצחנית במטרה להשמיד את ישראל, כחלק ממהלך רב זירתי מתוכנן, שהוא יפעל בו כ"צעד הראשון" לפתיחת המערכה. עמדתי על-כך במאמרים קודמים, ולא אאריך.
מעבר למעשי הרצח והאונס המתועבים של 1200 אזרחים, גברים נשים ותינוקות, בכל הגילאים, חמאס גם חטף 251 אנשים, כולל חיילים וחיילות. חמאס נלחם במלחמת התשה מתמשכת, עד טיפת הדם האחרונה של תושבי רצ"ע, כשכל תושב הרוג, כל בית שמושמד, משרתים את קמפיין התודעה וההשפעה שלו בעולם.
5+בשעה שאנו מתבוננים בחמלה אנושית על ילדים ונשים שנהרגים רק בגלל חמאס המשתמש בהם כמגן אנושי, הם רואים עוד לבנה בקיר התודעה כנגדנו. הם מקדשים את המוות, ואת האדמה (עוד נגיע לסוגיית האדמה בהמשך).
בשורה התחתונה, את הברור מאליו צריך להזכיר לשוכחים: ייעודו ותכליתו של חמאס היא השמדת ישראל, החזקת החטופים משרתת את מטרתו למקסם את התמורות בעדם, לא רק תמורת שיחרור אלפי מחבלים רוצחים נתעבים, אלא גם את בכירי הרוצחים ומנהיגי הטרור, כאלו המהווים מבחינתם סמל "להתנגדות", ושיחרורם יהווה הפחת רוח משמעותית בגופי הטרור בעזה, בי"וש, ובכלל.
היהפוך חמאס עורו? האם ישתנו יורשי דף וסינואר?
אבל בזאת לא די, חמאס מתכוון למצות את קלפי החטופים עד תום, ולא רק את שיחרור "אסיריו" הרוצחים. חמאס רוצה לוודא את נסיגת ישראל לקוי ה-6 לאוקטובר, להבטיח את שיקום רצ"ע באופן מלא מלא, והכי חשוב – חמאס ימשיך לשלוט ברצועה, לשקם את כוחו הצבאי ומהר, לבנות את כוחו מחדש, תוך הפקת לקחי מתקפת "מבול אל אקצא" שבראייתו היתה הצלחה, ולהתכונן ל"הבטחת הפעם השנייה", זהו אותו ביטוי מוסלמי להתקפה הסופית של המוסלמים על היהודים וסילוקם מארץ ישראל.
כל מי שחושב כי חמאס יוותר על החטופים "רק" תמורת הפסקת המלחמה, ולכן גוזר את המסקנה כי יש להפסיק את הלחימה ולקבל את החטופים- טועה ומטעה (מחוסר הבנה, או בכוונת תחילה, ומתוך אינטרסים).
5+כפי שכתבתי בעבר, חמאס מהווה איום משמעותי על תושבי עוטף עזה, ועל כל מדינת ישראל. באופן ישיר ועקיף, מיידי וארוך טווח. לחמאס ולגא"פ (ג'יהאד איסלאמי) יש כ-40 אלף פעילי טרור, המאורגנים כצבא סדור, עם מערכי אש, אוויר, ים, מודיעין, תת קרקע, מפקדות ומפקדים (פו"ש), יכולות תקשורת מתקדמות, ועוד.
אם חמאס יישאר ברצ"ע, הוא ישתקם מהר מאוד, יתעצם ויבנה מחדש את כוחו. מלבד זאת, השארת חמאס לא רק מהווה כידוע פרס לטרור הרצחני והברברי, אלא אור מהבהב לכל אוייבינו, באשר לחוסר נחישותה של מדינת ישראל להילחם עד חורמה באוייביה. וממילא- לממש את תיאוריית קורי העכביש (שעד כה נכשלה, ועלינו לפעול שלא לאפשר לה החייאה).
צה"ל יידע להתמודד – האומנם?
אין כמו צה"ל, ואין לנו צה"ל אחר. הצבא הכי מקצועי, מוסרי, ולוחם. בעיקר המדובר בלוחמינו ומפקדי השטח הגיבורים. תהליך החלפת הפיקוד העליון, בו אנו נפרדים ממפקדי העבר שהיו שותפים למחדל ה-7 באוקטובר עוד בעיצומו. התהליך ייקח זמן (שנים) עד לשינוי עמוק ויסודי של תפיסות היסוד שחילחלו לכל יחידה, חיל, והכשרה.
5+ולכן, לא רק בשל לקחי העבר מהבטחות מערכת הביטחון לביטחון, הבטחות שקרסו (נסיגה מלבנון, מסירת יהו"ש לרש"פ, ההתנתקות מעזה), אלא גם ובעיקר, לאחר ה-7 באוקטובר: חובה עלינו, לשאול, לבדוק, להתעקש, להפוך כל הנחת מוצא ועבודה, ובעיקר, להתכונן גם לדפ"א (דרך פעולה אפשרית של האויב) המסוכנת.
לא רק זאת, גם לתפניות אסטרטגיות, ותרחישי קיצון. במקרה בו נשאיר את חמאס ברצועה, אין מדובר על תפניות, זוהי הדפ"א הסבירה לאיום שיתפתח, וישוב לאתגר אותנו (מילה עדינה ומלומדת כתחליף לפעולות טרור….), בירי רקטות, כטב"מים כנשק מדויק וחודר, נ"ט, והכי חמור – התקפות וחדירות על /תת קרקע.
יש מישהו מתושבי העוטף או שאר המדינה, המוכן לקבל אפשרות של "רק" חוליית חמאס, או כיתה החודרת ליישוב ומבצעת בו ירי ופגיעה בתושביו? ומדוע? כי "קו ההגנה לעולם ייפרץ", זוהי הנחת עבודה מקצועית בהגנה, ולאחר ה-7 באוקטובר, לא נוכל לקבל אפשרות זו שוב, גם אם בסבירות נמוכה…..
שקר הפרימטר
ומילה על שקר הפרימטר. הפרימטר הוא מונח לתיאור השטח שמעבר לגבול, ביננו לעזה, שאליו לא נכנס חמאס, ואף לא מי מתושבי רצ"ע. הוא משתנה, ונקבע מעת לעת ע"י הממשלה, ע"פ המלצות צה"ל ובהתאם להסכמים עם חמאס…בעבר הגענו למציאות שבה הפרימטר היה 300 מטרים, ולפני ה-7 באוקטובר הגענו ל100 מטרים בלבד! כיום, כוחות צה"ל כבשו שטחים גדולים יותר בחזית המכשול, אולם, בכל הפסקת אש אנו נסוגים לאחור, למרחקים משתנים ע"פ ההסכמים, ומגיעים עד למרחק של כ-800 מטרים (במספר נקודות מול יישובים צמודים- אף יותר).
5+אבל במהות, מדובר על מרחק שאינו מבוסס על מענה מבצעי, המותאם לאיום ולאופי השטח. כיום, מדובר על איום של עשרות פירי מנהרות התקרבות בסמוך למכשול, שטרם טופלו, אותם מנהרות התקרבות מתחילות מ"גזעי" מנהרות ממש מתוך השכונות של הרצועה (בית להייה, ג'בלייה, בית חנון, וכך הלאה).
מניעת שיקום/הגנה על חזית המכשול, מחייבת טיפול עומק בגזעי המנהור, לעיתים למרחקים של 2/3 ק"מ לעומק הרצועה. ולכן, 800 המטרים אליהם צה"ל ייסוג, לא יאיינו את האיום. לא רק זאת, התקפה רכובה מהירה, כפי שהיתה ב7 באוקטובר, גם היא לא תמיד תאפשר מספיק זמן ומרחב לבלימתה. שורה תחתונה, נסיגת צה"ל לקו פרימטר של מאות מטרים לא ייתן מענה ראוי להגנה על יישובי העוטף, ואף לא על חיילי צה"ל במוצבים הקדמיים שם.
אז מה עלינו לעשות?
פתחתי בציטוט מצ'רצ'יל, אך תמיד רצוי לחזור למקורות: גם אכלנו את הדג המסריח, גם לוקים במלקות, וגם נגורש מהעיר (עזה). ולכן, פחות חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב יותר מה יעשו היהודים. בשפה מקצועית יותר – אחד מעקרונות תפיסת הביטחון של ישראל, שבן גוריון דאג לבטא אותה, ואף רה"מ נתניהו חוזר עליה: על ישראל לדאוג לאינטרסים של הביטחון שלה – בעצמה!
5+ניתוח המצב, כפי שתיארתי במאמריי הקודמים, מביא אותנו לחובה כלפי ביטחון המדינה ותושביה, כלפי לוחמינו הגיבורים בסדיר ובדגש למילואים, וכך כלפי החטופים, לעשות הכל למען ביטחונם, הגנתם, והחזרתם. עלינו לשנות מהיסוד את כל האסטרטגיה מול חמאס, ולפעול ב- 5 מאמצים לאומיים:
מאמץ צבאי משמעותי להכרעה – בכל הרצועה, תוך הפחתת מגבלות הפעלת האש.
כיבוש שטח אמיתי – כל הרצועה היא שטח שיישאר בחזקת ישראל, בזכות ההגנה העצמית (כמו שטחי יהו"ש ב 67'). צפון הרצועה תחילה, פינוי מלא של תושבים שם, והחלת סימני פירוז וריבונות דה-פקטו (שלטי ישראל, עיבוד אדמות וכו').
ניטרול התמיכה של האוכלוסיה בחמאס – ע"י הקמת מרחבים הומניטריים רבים, תוך קליטתם דרך נקזים, והפרדתם ממחבלים. חלוקת ההומניטרי שם בלבד, ובאופן מאורגן וסדור (קרוסלות, שרוולים, ועוד אמצעים למניעת התנפלות המונית ומסוכנת).
הגירה – הפיתרון האמיתי לא רק לטבח הנורא, אלא להסרת איום אמיתי לדורות הוא עזה ללא עזתים. בכדי שלא נידרש לדיון על הגירה בכורח (כפי שמליונים רבים בעולם היגרו מאזורי סכנה, ובמקרה של ישראל שהותקפה משטחם, ומהווים סיכון מתמשך), יש לקדם את תוכנית הנשיא טראמפ באופן הרבה יותר משמעותי ומעשי (בעלי תעודת פליט, חולים ופצועים, אלו הרוצים) – להעלות למטוסים – המדינות בעולם מחוייבות לקלוט אותם.
אי שיקום – חמאס וחלק מתושבי רצ"ע עוד תולים תקווה בנסיגת צה"ל, ושיקום הרצועה. בראייתם, בתוך כ-15 שנים, יהיו להם בתים חדשים, ועזה חדשה ואף משופרת….בראייתם, זהו מחיר ראוי להבסת ישראל, וקידום מדינה פלסטינית בראשות חמאס, הן בעזה והן באיו"ש. את התקווה הזו עלינו לגדוע! הם יגורו באוהלים 50 שנים, עד אשר יתמלאו יעדי המלחמה, ובהם פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצ"ע, החזרת החטופים, ולא פחות חשוב- חינוך לדה רדיקליזציה. ומאחר ואנו מכירים את העזתים, זה ככה"נ ייקח שנים רבות…..
לסיכום
לאחר האסון הנורא, עלינו לא רק לגבות מחיר שייזכר לדורות (מנכבה לנכסה, ומנכסה לכארית'ה- שזה אסון), מחיר שיהבהב לכל אוייבינו. אלא לא פחות חשוב, זו הזדמנות של פעם בדור להסיר איום ברברי ורצחני, ולשנות את המציאות האיזורית מן היסוד.
ולמי שהתכלית הראשית לא ברורה לו, להלן 3 המלצות (לציבור ולמקבלי ההחלטות) לפתיחת כל בוקר:
צפייה בסרטוני חמאס מיום ה-7 באוקטובר.
צפייה בתמונות החטופים, ההרוגים וחיילינו שנפלו בקרב. לחשוב על כל המשפחות שלהם.
לחשוב על 60 אלף תושבי העוטף, באם חמאס יישאר בעזה.
מי שיעשה זאת, מובטחת לו הבנת התכלית, וצידקת הדרך, למרות ועל-אף כל לחץ מדיני (שיעבור). לא נשכח ולא נסלח!
