שמעתי שהגאון לפיד הציג אתמול פתרון לעזה במסיבת עיתונאים.
המלחמה בעזה היא לא בחירה – היא כורח, ולפיד לא מציע פתרון – הוא מציע בריחה. הוא מציע לעצור הכל, לצאת מעזה, להרים ידיים, לתת לחמאס לנשום.
זאת לא מדיניות זאת קריסה מוסרית. זה שקוראים לזה "עסקת חטופים" לא עושה אותה פחות מסוכנת, כי אם יש דבר אחד שהאויב שלנו רוצה הוא שנכנע תחת לחץ.
הנה ידיעות אחרונות ביום עזיבת צה"ל את עזה ב-2005: בשער, מאמר – אותו לפיד שמדבר על ניצחון הישראליות עם סיסמאות על חסין וחסון שמנסות לטשטש את הבריחה, את הנסיגה המטופשת, המיותרת והמסוכנת ביותר שידעה מדינת ישראל.
הבריחה של לפיד אז והיום – היא בדיוק אותה רוח של חלקים נרחבים בשמאל הישראלי בעשורים האחרונים. רוח תבוסתנית שמאמינה שהאויב ישתנה אם נוותר, שהוא לא יחזור חמוש ואכזרי יותר.
כך היה אחרי הגירוש מגוש קטיף ב־2005, וכך יהיה שוב אם נברח מעזה עכשיו – עוד אינספור שבעה באוקטובר. מי שרוצה להחזיר את החטופים באמת, צריך להכניע את חמאס, לא לתת לו אוויר לנשימה.
הבריחה היא לא סוף המלחמה היא התחלה של המלחמה הבאה.
