הקיץ בעיצומו, הסרטים נשפכים והקהל זורם. גם מארוול וגם DC סיפקו את המנה השנתית שלהם לבתי הקולנוע, בעונה שלפעמים כל מה שצריך בה הוא שעתיים (או קצת יותר) באולם ממוזג – עם אקשן, קומדיה או פשוט סרט ילדים כיפי. אולי זה לא העיתוי הכי מתאים, אבל דווקא בקיץ, התקופה הכי נכונה לסוגים מסוימים של סרטים ועל רקע הגיוון שראינו לאחרונה בשוק הקולנוע בישראל, עם סרטים כמו "עם הזרם" או "סוזומה", רצינו להיזכר בארבעה סרטים שהיו בול מה שצריך לעונה ודווקא לא יצאו למסכים בארץ הקודש.
מרסל הקונכייה עם הנעליים (2021)
סרט לילדים, מצחיק, מרגש ומלא קסם – שמבוסס על סדרת סרטוני יוטיוב קצרים. העיבוד הקולנועי באורך מלא בוים על ידי דין פליישר קמפ ("לילו וסטיץ" החדש), ומספר על קונכייה קטנה עם תודעה ונעליים (כן… לכו תבינו) שיוצאת למסע הרפתקאות בחיפוש אחר משפחתה. הסרט אמנם הוקרן בפסטיבל קולנוע אחד או שניים בישראל, אך לא זכה להפצה רחבה. אולי זה נחשב להימור מסחרי פחות בטוח עבור מפיצי הקולנוע בארץ, ואולי הסיבה הייתה אחרת – כך או כך, חבל.
1+אקס מכינה (2015)
במותחן המדע הבדיוני של אלכס גרלנד, עובד הייטק צעיר מוזמן על ידי המעסיק שלו לסוף שבוע מבודד, כדי לבחון יצירה חדשה – רובוטית מתקדמת בעלת אינטליגנציה מלאכותית (כשהנושא עוד נחשב לחדש יחסית בקולנוע). ככל שהזמן עובר, מתברר שיש הרבה יותר מתחת לפני השטח.
אז נכון, הסרט לא בדיוק יצא בקיץ, אבל יש בו את כל המרכיבים להצלחה עונתית: תסריט מתוחכם, במאי מבטיח, וכוכב קולנוע כמו אוסקר אייזק. אלא שב-2015 גרלנד עוד לא נחשב לשם מבוסס, וגם אייזק היה פחות מוכר, בטח בהשוואה להיום.
הסרט הופק על ידי אולפני A24, הידועים באהבתם ליצירות מקוריות ויוצאות דופן – מהסוג שלא תמיד תופס מיד את הקהל הרחב. בדיעבד ברור לגמרי למה הסרט הצליח, אבל בזמן אמת, הוא נשאר בשוליים ולא מפתיע שבישראל הוא מעולם לא הגיע למסכים.
גודזילה מינוס אחת (2023)
כאן מדובר כבר בפספוס של ממש. גודזילה הוא מותג קולנועי אהוב עם קהל מעריצים נאמן, והסרט הזה זכה להכרה בינלאומית ואף גרף אוסקר על האפקטים הוויזואליים. מדובר בסרט שזועק להקרנה על המסך הגדול – במיוחד בעידן שבו גם בישראל מתחילים לחרוג מאזור הנוחות ולתת מקום לקולנוע פחות צפוי.
אבל משהו שם לא עבד. אולי זה קשור לנסיבות פוליטיות, תרבותיות או פשוט טיימינג גרוע – כך או כך, הסרט הגיע אלינו רק באיחור ניכר, ורק דרך נטפליקס. חבל, כי מדובר היה בהזדמנות נדירה להביא לקהל המקומי חוויית קולנוע עשירה, בינלאומית ואפקטיבית שהתפספסה.
הנסיכה והוויקינג (2024)
כאן זה אולי לא הוגן להתלונן – מראש היה ברור שזה לא סרט שיזכה להפצה מסחרית רחבה בישראל. מדובר בפנטזיית אנימציה דוברת ספרדית, על נסיכה מעיר אצטקית עתידנית שיוצאת למסע יחד עם נער ויקינג מעבר לים, בניסיון להציל את העמים של שניהם.
אז כן, זה סרט ילדים אבל חתיכת סרט ילדים. עולם עשיר ומקורי, סיפור מלא הרפתקאות, דמויות שקל להתחבר אליהן, אנימציה צבעונית ומלאת דמיון, וסצנות אקשן שלא היו מביישות את הסרטים הגדולים של דיסני.
1+נכון, קשה להתלונן כשאפילו "עם הזרם" – זוכה האוסקר כמעט ולא זכה להקרנות בישראל. אבל עדיין יש פה תחושת החמצה. כשבתי הקולנוע מלאים בסרטים גנריים וזולים כמו "קסם של ממלכה" או "עף על הקרנף", מתסכל לגלות שסרט מעניין, שונה ואולי אפילו אקזוטי באמת, מקבל במקרה הטוב הקרנה אחת בפסטיבל נשיתי – ובמקרה הרע פשוט לא מגיע בכלל.
