בימים האחרונים, חמאס מנהל קמפיין תקשורתי מפוברק שבו הוא חוזר על השקר שישראל מרעיבה את עזה. בהודעות רשמיות, ארגון הטרור אינו מפסיק לדווח על עזתים שמתים כתוצאה מרעב לכאורה. העניין הוא שבכל יום נכנסות לרצועה כ-80 משאיות סיוע, חלק מהן של חברת הסיוע האמריקאית-ישראלית שממשיכה לפעול ורק ביממה החולפת חילקה כשני מיליון ארוחות ברצועה.
מעבר לכך, בחודשים האחרונים לא היה שום שינוי או הגבלה חדשה על כניסת מוצרים. אז איך פתאום חמאס נזכרו שיש הרעבה? הם כנראה רוצים להפעיל לחץ שיגרום לישראל להתגמש במשא ומתן לעסקה. כשרואים את התיעודים שממשיכים להגיע גם השבוע מהמסעדות הפתוחות ברצועה, מבינים שלצד הנזקקים הרבים – בעזה עדיין יש מי שיכול להרשות לעצמו להיות שבע ממטעמים.
#خاص مشاهد حصرية من أنفاق حماس: هكذا يتصرف إرهابيو التنظيم تحت الأرض بعيدًا عن معاناة السكان وخلافًا لكذبة التجويع
⭕️ينشر جيش الدفاع مشاهد تكشف نمط حياة عناصر حماس داخل الأنفاق خلال الحرب.
⭕️في حين يتهم قادة الحركة إسرائل بكذبة التجويع، تُظهر المقاطع عناصر التنظيم وهم يتباهون… pic.twitter.com/3GjEKagJEo
— افيخاي ادرعي (@AvichayAdraee) July 23, 2025
רעב הוא מצב שבו אין בכלל מה לאכול, אבל מבחינת העזתים רעב הוא מצב שבו הם נדרשים להחליף את המרכיבים בפלאפל: "בכל העולם מכינים פלאפל מחומוס ושמים בו פטרוזיליה, חוץ מאשר בעזה בזמן ההרעבה", טען אחד העזתים בסרטון שהופץ השבוע, שבו הציג את המתכון העזתי החדש: "חומוס, פול, עדשים אדומות, ובמקום פטרוזיליה – עלי גפן".
ויש גם את עניין הסוחרים העזתיים – לאורך המלחמה הם החביאו סחורות וחיכו להתייקרות כדי להרוויח. לא הגיוני להאשים את ישראל בהרעבה, בזמן שיש אוכל ברצועה – שפשוט לא זמין לאזרחים. העזתים יודעים מי באמת מרעיב אותם, ובהפגנה נגד הסוחרים בעזה בסוף השבוע הם הכריזו: "העם רוצה להפיץ חנויות".
העזתים ברשת מכנים את הסוחרים המקומיים: "א-תג'אר אל-פג'אר", הסוחרים הרשעים – והזמר העזתי אוסאמה קאסם הקדיש להם שיר: "אנחנו רוצים לחיות ואנחנו רוצים קמח, חובה עליכם לתת את פרוסת הלחם של בני. יא סוחרים רחמו עלינו".
גם נגד חמאס כמובן שיש הרבה זעם והשבוע ראינו התחדשות של ההפגנות. בעולם מדברים על הרעבה – אבל בעזה יודעים היטב מי באמת מונע מהם אוכל. הרעב בעזה אולי אמיתי, אבל אינו תוצאה של סגר – אלא של תאוות בצע, ושחיתות.
