התחושה הזו לא מוכרת רק למי שמתגורר בדרום, גם במרכז הארץ, בצפון ואפילו בהרים, ההליכה ברחוב בצהריים הפכה למשימה קשה מנשוא. קרני השמש קופחות, השבילים רותחים, ובכל זאת – לא תמצאו כמעט צל. הסיבה לכך פשוטה: כמעט 90% מהשטח העירוני בישראל חשוף לחלוטין. אין עצים, אין סוככים.
וזה לא שאף אחד לא חשב על פתרון. בשנת 2022 קיבלה ממשלת ישראל החלטה ברורה: בכל רחוב עירוני שבו יש הולכי רגל רבים, לפחות 70% מהשטח צריכים להיות מוצללים בעצים. עצים אמיתיים, כאלה שיודעים גם לצנן את האוויר, גם לשפר את איכות החיים וגם להיאבק בהשפעות שינויי האקלים.
1+אבל הדוח החדש של מבקר המדינה מגלה: אף אחד לא אוכף את ההחלטה הזו. הממשלה קבעה יעד, אבל לא דרשה מהרשויות המקומיות לעמוד בו. ומי משלם את המחיר? כולנו.
בעוד ערים גדולות ברחבי העולם משקיעות מיליונים בנטיעת עצים כדי להילחם בחום העירוני, בישראל המצב הפוך. לא רק שאין הנחיות ותקנים ברורים להצללה, אלא שגם העצים הקיימים נכרתים במהירות.
על פי הדוח, בעשור האחרון נכרתו בישראל יותר מ־761,000 עצים, רובם המוחלט לטובת פרויקטים של בנייה. הרשויות, כך נמצא, לא תמיד דואגות להשקות או לטפח את מה שכבר ניטע, ולפעמים גם לא יודעות איך.
1+מי שאמור לפקח על כל זה הוא קצין היערות במשרד החקלאות, שתחתיו אמור לפעול מערך אכיפה לפקודת היערות, החוק שקובע מתי מותר לכרות עץ, מה צריך לשתול במקומו, ומהו ההיטל הכספי שיש לשלם על כריתה.
אבל בפועל? המדינה מתקשרת עם הסיירת הירוקה של רשות הטבע והגנים, ומעסיקה דרכה פקח אחד בלבד לאכיפת הפקודה. בשנת 2022, כך לפי המבקר, לא בוצע פיקוח כלל באזור המרכז.
המסקנה ברורה, כדי לצמצם את החום ולהחזיר את הצל לרחובות, צריך לנטוע מאות אלפי עצים. אלא שהחלטת הממשלה שנועדה להוביל לכך, נותרה על הנייר. סעיפיה לא תוקצבו, התקנים לא עודכנו, והאחריות התפזרה בין משרדים, רשויות, ויחידות שאין להן יכולת אכיפה אמיתית.
