דניאל אדרי ז"ל חזר מהקרב בעזה עם פציעה בלתי נראית, בעוד גופו לא נפגע כלל – נפשו דיממה מכאב. בסוף השבוע שעבר, הפוסט-טראומה הקשה הכריעה אותו, והוא שם קץ לחייו בגיל 24 בלבד. כעת, משפחתו לא מבקשת רחמים, היא דורשת מהמדינה את ההכרה בדניאל כחלל צה"ל, ומעל לכל – שינוי מערכתי שיציל את הלוחמים הבאים.
2+מחוץ למלחמה, דניאל בנה לעצמו עולם שלם. בדירה ששכר בצפת הקים את מפעל חייו: אולפן ליצירת מוזיקת טראנס ולצדו פינת ישיבה ובריכה לחברים שכה אהב לארח. חבריו, שנאספו במהלך השבעה, לא הפסיקו לשבח את האדם שהיה – מלא חיים, יצירה ואהבה.
אך מאחורי החיוך שלו, התנהל קרב יומיומי. חבריו מספרים שאת רגעי השקט וההתבודדות שלו מצא דווקא במצפה שהוקם לזכר חברו הטוב, אליסף בן פורת ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר. המקום שאמור היה להיות אתר של זיכרון ונחמה, הפך עבורו לתזכורת מתמדת לאובדן ולטראומה, על רקע הנוף הפסטורלי של הכנרת ורמת הגולן.
2+עבור משפחתו, מותו של דניאל אינו טרגדיה אישית בלבד, אלא תוצאה ישירה של המלחמה. המאבק שלהם להכיר בו כחלל צה"ל הוא זעקה בשם כל הלוחמים הנושאים את פצעי הנפש, את הפציעות שאף אחד לא רואה עד שמאוחר מדי.
2+תגובת דובר צה"ל: "צה"ל ומשרד הביטחון משתתפים בצער משפחתו של דניאל אדרי ז"ל. על פי החוק, חלל צה״ל הוא רק מי שנפל בעת שירותו הצבאי, בסדיר או בשירות מילואים פעיל. דניאל אדרי ז״ל לא היה בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל ומשכך, לא ניתן להכיר בדניאל ז״ל כחלל צה״ל והוא אינו זכאי לקבורה צבאית".
