המהומה שהפכה למהפכה: הסיפור שעומד מאחורי יום הבסטיליה

בכל שנה, ב-14 ביולי, הרחובות בצרפת מתמלאים בדגלים, במצעדים צבאיים ובמופעי זיקוקים מפוארים. יום הבסטיליה הוא החג הלאומי של צרפת. מאחורי החגיגות הגדולות, מסתתר סיפור הרבה פחות זוהר והרבה יותר כאוטי. אז מה באמת קרה ביום הזה בפריז של שנת 1789? אתר "time" ענה לנו על השאלה.

לרוב, אנחנו מדמיינים את ההסתערות על הבסטיליה (מבצר שהפך לבית כלא לשמצה) כמחווה נועזת של חירות, שוויון ואחווה. בפועל, מדובר היה במרד עממי שהתעורר מתוך כאוס חברתי, כלכלי ופוליטי.

4+

צרפת של יולי 1789 הייתה מדינה על סף קריסה. היה מחסור חמור במזון, מיסים מרקיעי שחקים ונוכחות צבאית כבדה ברחובות פריז. המלך לואי ה-16, ניסה לייצב את הכלכלה עם תוכנית מיסים חדשה. הוא כינס את אסיפת המעמדות הכלליים (גוף שלא פעל יותר ממאה שנה) ויצר בלי להתכוון את האש שבסוף שרפה את המלוכה.

המעמד השלישי (כל מי שאינו אציל או איש כנסייה) מאס בדבר, פרש מהאסיפה, דרש חוקה כתובה והקים את האסיפה הלאומית. משם, העניינים הסלימו במהירות. כשהמלך פיטר את שר האוצר ז’אק נקר, הדמות היחידה שההמון סמך עליה, הציבור הבין שמשהו רע מאוד עומד לקרות.

4+

אז למה דווקא הבסטיליה?

ב-14 ביולי, אלפי פריזאים צעדו אל ארמון האינווליד כדי לשדוד כלי נשק, ואז המשיכו לבסטיליה שהייתה אז גם תחנת תחמושת. הם הגיעו לא במטרה כדי לשחרר אסירים פוליטיים, אלא כי שם היה אבק שריפה. אמנם הם שיחררו כמה אסירים, אבל הקרב שהתחולל שם כלל עריפת ראשיהם של מנהל הכלא וקציניו. האירוע היה תוצאה של בלגן מהפכני ופחות תוכנית אסטרטגית לשחרור מדוכאים.

הפריצה לבסטיליה תפסה את המלך בהפתעה מוחלטת. הוא שאל באותו ערב את אחד היועצים שלו אם מדובר בסתם מהומה, והיועץ ענה לו את המשפט המפורסם: "לא, אדוני – זו מהפכה". כמה ימים אחר כך, המלך עצמו הגיע לפריז וניסה להרגיע את הרוחות. הוא חבש סמל בצבעי הדגל החדש של המהפכה (אדום, לבן וכחול) כדי להראות את תמיכתו בעם.

4+

באותו הרגע, הכלא הבודד והישן שנקרא "בסטיליה" הפך לסמל. הוא לא היה עוד מבצר עם אסירים אלא דוגמה לכוח של הציבור מול שלטון דיכוי. רק לאחר חודש , המלך נאלץ לוותר גם על אחד מהיסודות הכי עתיקים של המלוכה. הוא וויתר על שיטת האדונים והצמיתים, או בשמה הרשמי "הפיאודליזם".

בדיוק שנה לאחר ההסתערות, צרפת חגגה את "פסטיבל הפדרציה" שהיה ליום של אחדות, תקווה ותחושת התחלה חדשה. אולם מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שהאחדות הזו לא החזיקה מעמד. המהפכה המשיכה והדרדרה לשלטון הטרור, למעצרים המוניים, לגיליוטינה ולסופו של לואי ה-16 עצמו.

4+

ועדיין – כל שנה חוגגים

רק בשנת 1880 הוכרז ה-14 ביולי כחג רשמי בצרפת. היום, עשרות אלפי אנשים צופים במטוסים שצובעים את השמיים בצבעי הדגל, במצעדים מרהיבים ובזיקוקים שמאירים את שמי פריז. חלק לוגמים כוס שמפניה, אחרים פשוט נהנים מהחופש ונזכרים שהכל התחיל בגלל מחסור באבק שריפה.