בכנס ה‑47 של ועדת המורשת העולמית של האו"ם – אונסק"ו, שנערך בפריז בין ה‑6 ל‑16 ביולי 2025, התקבלה ביומו השני של הכנס החלטה פה-אחד: "לשמור את העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה ברשימת אתרי מורשת עולמית המצויים בסכנה".
כאן המקום לציין שהחלטה זו התקבלה לראשונה בשנת 1982 ונמצאת בתוקף עד היום, כשבעלי העניין הגדולים ביותר לקדמה הינם הירדנים. זאת על אף הסכם השלום עמם ומפאת "האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים", המעוגנת בהסכם השלום שנחתם ב-1994. אפוטרופסות המתייחסת לתפקידה של השושלת ההאשמית בניהול ושמירה על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בעיר.
3+אם תשאלו את 21 חברות הועדה שהצביעו פה אחד בעד ההחלטה (בהן איטליה, בלגיה, טורקיה, לבנון וקטר. אך גם יוון, אוקראינה, הודו ואפילו ארגנטינה!), יסבירו הן שאין מדובר בסכנת קריסה של החומות חלילה, אלא יבססו את טענותיהן על הקריטריונים המוזכרים ב-ICOMOS, ארגון בינלאומי הפועל למען שימור והגנה על אתרי מורשת תרבותית ברחבי העולם.
לדידה של הועדה, נובעת הסכנה דווקא מצעדיה של ישראל, המאיימים על המורשת התרבותית והאותנטיות ההיסטורית של העיר העתיקה, כמו גם השינוי במעמדה של ירושלים וערעור הסטאטוס קוו בה. מעשים אלו נתפשים על ידי חברות הועדה, ככאלו הפוגעים בהגנה על הנכסים ההיסטוריים של ירושלים, לצד העדר מדיניות שימור והשפעות שליליות אפשריות, הנובעות מתכנון ערים אותו מבצעת ישראל.
במסגרת ההחלטה נקראה ישראל להפסיק "חפירות בלתי חוקיות", כחפירת מנהרות "מתחת ובסמוך להר הבית" ותשתית המעלית ברובע היהודי, לצד פעולות נוספות הנעשות במזרח ירושלים .בנוסף עלתה דרישה למינוי נציג קבוע של אונסק"ו בירושלים, וכן שליחת משלחת רשמית שתעקוב אחר פעילות ישראל בעיר העתיקה, תבחן את הסיכונים ותדווח באופן שוטף לארגון. ישראל התבקשה מצידה להגיש דו"ח מצב עד 1 בפברואר 2026, שהוועדה תבחן בהתכנסותה הבאה.
3+משרד החוץ הירדני בירך על ההחלטה ודוברו הצהיר כי "כל הצעדים הישראליים שמטרתם לשנות את זהותה הערבית, האסלאמית והנוצרית של ירושלים הכבושה ולשנות את הסטטוס קוו ההיסטורי והמשפטי שלה בטלים ומבוטלים, ואינם לגיטימיים".
בנוסף הדגיש את הצורך של ישראל, "המעצמה הכובשת", להפסיק את כל הפעולות שלה באתרים הקדושים לאסלאם ולנצרות. פעולות המהוות, לדבריו, הפרה של המשפט הבינלאומי ופוגעות במאמצים לקדם את פתרון הסכסוך על בסיס רעיון "שתי המדינות" והשגת שלום צודק ומקיף באזור.
דובר המשרד ציין כי אימוץ ההחלטה בוועדה הגיע כתוצאה ממאמצים דיפלומטיים ירדניים אינטנסיביים, שתואמו בין הממלכה, "מדינת פלשתין" והמדינות הערביות והאסלאמיות בתוך הארגון.
התגובה לאונסק"ו ולחוצפתה של ירדן
התגובה הרשמית הישראלית הינה התעלמות, לעת עתה. ראוי לציין שישראל פרשה מחברותה באונסק"ו בשנת 2017, במקביל לפרישתה של ארצות הברית שחידשה מאז את חברותה בארגון בשנת 2023, בעקבות שורת החלטות שנחשבו כעוינות לישראל, גם בהקשר למתחם הר הבית. הפרישה הישראלית נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2019, אך כאמור, לא היתה בכך מניעה מהועדה לדון ולהחליט החלטות בעניינה, כמו זו שעל ירושלים, גם מבלי שתהיה ישראל חברה בארגון בפועל.
התעלמות מדרישת הועדה הינה הדרך העדיפה לפעולה, מאז שנותיה הראשונות של המדינה. אין לייחס להחלטות ועדות האו"ם ואירגוניו חשיבות רבה מידי, כפי שלימדנו דוד בן גוריון, בטובעו את מטבע הלשון: "או"ם שמום", בעת שכיהן כשר הביטחון בממשלת משה שרת.
3+היה זה במהלך ויכוח בישיבת הממשלה ב-29 במרץ 1955, שבה הציע לכבוש את רצועת עזה מידי מצרים, בעקבות גל פיגועי הטרור של הפדאיון, אך נתקל בהתנגדות, שבראשה עמד שרת עצמו, שהביעה חשש מסנקציות צבאיות וכלכליות מצד המעצמות, וכן מהתפרצותה של מלחמה כוללת עם מצרים או אף עם כל מדינות ערב.
ביומנו מספר שרת: "נאום בן גוריון היה עז ונמרץ, מלא חרון על החולקים עליו שלדעתו טחו עיניהם מראות את החזות הרת האסון וקצרה דעתם מלהבין כי ישועתנו רק במעשה הנועז, אם ייעשה במועדו, בטרם תוחמץ שעת הכושר. ביקש לעשות חשבון צדק אתי על שאמרתי בישיבה קודמת כי אלמלא החלטת או"ם ב-1947 לא היתה קמה המדינה ב-1948.
"לא ולא", זעק, "רק העזת היהודים הקימה [את] המדינה ולא החלטת 'אוּם-שמוּם'" (כינוי חמוד ומכובד זה חזר ונשנה בפי גדול מדינאי ישראל פעם אחרי פעם במהלך נאומו). ודאי, ההחלטה הייתה חשובה, אבל גם אלמלא באה לעולם היו היהודים משיגים את עצמאותם בהמשך המאבק".
עזה בינתיים ממשיכה להעסיק את מדינת ישראל בתדירות גבוהה, כשירושלים במוקד התקפותיה עם "מבול אל-אקצא" – הוא טבח שמחת תורה התשפ"ד. האו"ם, באמצעות
אונר"ע, הוכיח תמיכה בטרור והוויכוח לגבי מה נדרש לעשות שם בעתיד הקרוב, עדיין חונה לפתחנו.
3+ירדן, מחרחרת ההחלטות נגד ישראל באונסק"ו. כזאת עשתה גם בבית הדין בהאג, בניסיון למצב את מעמדה כמדינה שוחרת שלום, הדואגת ליציבות האזור כולו ולשמירה על זכויות הערבים "הפלשתינים" והמקומות הקדושים בירושלים. ראוי להעמיד את ירדן על מקומה ולחשוף את דמותה כמי שאינה ראויה לרחוץ בניקיון כפיה בנושא שימור מעמדה, צביונה ותרבותה של ירושלים, אדרבא – היא האחרונה שיכולה לדרוש בנדון.
ירדן שקיבלה מהמנדט הבריטי את עבר הירדן המזרחי על חשבון חלק משטחי הבית הלאומי היהודי, פלשה לשטח ארץ ישראל המערבית עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. כבשה היא את יהודה ושומרון ואת העיר העתיקה בירושלים. במשך 19 שנות שלטונה בעיר העתיקה, עד הנצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, דאגה ירדן למחוק בשיטתיות כל סממן זהות ומורשת יהודית בין חומות העיר העתיקה. היה זה באמצעות הרס וחורבן יסודי של מוסדות הקהילה, בתים, בתי עלמין ועד למחיקת שלטים ושמות רחובות שהעידו על קשר בין יהודים למקום בשפה העברית.
היתה זו ירדן שבזזה, חיללה, השמידה והחריבה למעלה מ-50 בתי הכנסת ובתי מדרש יהודיים ברובע היהודי, כמו את כל נכסי היהודים שבאזור, בכללם גם בתי עלמין ומצבות יהודים, שיותר מ-38,000 מהם חוללו או נהרסו.
ישנם נכסים יהודיים שעד לעצם היום הזה, לידיעת אונסק"ו וחברותיה הצבועות, נעשים מאמצים אדירים לאתר, לשפץ ולשחזר. כך לדוגמא: מצבות יהודים בהר הזיתים, בית כנסת החורבה שפוצץ בכוונה תחילה במלחמת העצמאות ונותר כאי חורבות עד ששוקם לפני כ-15 שנה, בית כנסת תפארת ישראל שחרב ב-1948 ושיקומו מושלם בימים אלו.
בתקופת הכיבוש הירדני האכזרי היתה ירושלים העתיקה "נקייה מיהודים" וגישתם של יהודים לאתרים המקודשים, כולל לכותל המערבי ולהר הזיתים – נמנעה לחלוטין. כך היה גם ביחס לכל האתרים המקודשים ליהודים כמערת המכפלה בחברון, קבר רחל ליד בית לחם, קבר יוסף בשכם ועוד.
ירדן, "מגינת המקומות הקדושים", המתנגדת לחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד, ברובע היהודי ובכל מקום בו ישנם סממנים וממצאים המעידים על הקשר של עם ישראל לאדמתו – לא ממש התנגדה לחפירות ההרסניות של "אורוות שלמה" שהתנהלו בהר הבית באופן שערורייתי מאין כמותו, מתחת לאפה של ממשלת ישראל, תרתי משמע ובאין מפריע.
ירדן, האפוטרופסית הדגולה, באמצעות הווקף הנתון למרותה, אינה מונעת או מגנה "משחקי כדורגל קדושים" של צעירים ופיקניקים המוניים ברחבת הר הבית. גם לא הכנסת אמצעי חבלה, נשק וזיקוקין כדי להפוך את המקום לזירת מלחמה.
דאגתה של ירדן לאתרים המקודשים לבני שלוש הדתות המונותאיסטיות ממש "מעוררת הערצה", מעניין כי מעולם לא הזכירו את הדת האחת והיחידה, ממנה התפתחו האיסלאם והנצרות, ככזו הדורשת הגנה או גינוי בעת שיהודים הותקפו במהלך תפילה ברחבת הכותל כשאבנים הושלכו לעברם מרחבת הר הבית, או כשיהודים הותקפו, נפצעו ונרצחו בדרכם לקיים את פולחנם.
דאגתם לנצרות הינה עוד פרק של צביעות – במה קידמו הם את הנוצרים או דאגו לאינטרסים שלהם בירושלים או ביהודה ושומרון? האם התירו לנוצרים לרכוש נכסים בעת שלטונם ככובשים? לא. האם התירו לנוצרים ללמד בבתי הספר כרצונם או שכפו עליהם תכני לימוד בכדי לעצב את זהותם? על הנוצרים נכפו לימודי השפה הערבית והקוראן, נאסרו לימודים שאינם בשפה הערבית, נאסרו לימודים ביום שישי וכמובן נאסרו לימודי נצרות למי שאינו נוצרי.
האם גינו ופעלו הירדנים בדרך כלשהי נוכח הפגיעה והביזוי של כנסיית המולד בבית לחם, אליה פרצו ובה התבצרו מחבלי הרשות הפלשתינית בעת מבצע חומת מגן ב-2002? האם דאגו ודואגים הם לרווחתם של תושבי הערים והכפרים הנוצריים שנותרו על אדמתם וטרם היגרו למדינות מערביות, בהעדיפן אותן על פני הערביות, בכללן ירדן?
סיכום והמלצות
בין השנים 1948-1967, כשיהודה, שומרון ומזרח ירושלים היו תחת שלטון ירדן, בוצעו פעולות רבות שפגעו קשות באוכלוסייה, בזהות ובמורשת היהודית במקום. המדיניות הירדנית נועדה למחוק את הנוכחות היהודית ממקומות המושב, מהאתרים המקודשים לדתם ואמונתם של יהודים במשך אלפי שנים. מקומות שקודשו עוד כשהערבים חיו בבערותם, בימים שקדמו לאיסלאם.
ירדן בחוצפתה הרבה, כמי שעברה בשיטתיות על כל הנורמות והחוקים הבינלאומיים, שבהם מנסה היא לעשות עתה שימוש בטענותיה נגד מדינת ישראל במוסדות האו"ם – צריכה שיעור קצר בהיסטוריה שיעמיד אותה על מקומה. יש לחשוף את הממלכה "הירדנית – פלשתינית" התמימה והצבועה בפני אומות העולם כמי שנוהגת "לטבול כששרץ בידה".
אם וכאשר יוחלט להגיב באופן רשמי לאונסק"ו, על התגובה להציג את העובדות ההסטוריות לאשורן, מתקופת הכיבוש הירדני ועד קיום חזון הנביאים על אודות בניינה ותפארתה של ירושלים, מאז שוחררה העיר ואוחדה לה יחדיו על ידי היהודים.
יש להציג את הממלכה כמי שמטשטשת את זהותה ומורשתה שלה בעצמה, בטרם תפנה להלין על שכנתה. זאת בהיות רוב אוכלוסייתה, עיקר תרבותה ואף מחצית ממשפחת המלוכה – בעלי מאפינים וזהות ערבית – "פלשתינית". ממלכה שקיבלה בגניבה את עצמאותה על עבר הירדן המזרחי, שיועד במקור לבית הלאומי היהודי.
ראוי שמשרד החוץ הישראלי יפנה לכל הפחות לחלק מהחברות בוועדת המורשת של אונסק"ו, שהצביעו פה אחד על ההחלטה ההזויה, כדוגמת ארגנטינה. יחשוף הוא בפניהן את הנתונים וישאל אותן אם ההצבעה נגד ישראל נעשתה על דעת מנהיגיהן?
מעניין כיצד יגיב הנשיא הארגנטיני חאבייר מיילי, אוהב ישראל הדגול, שביקר לפני כחודש בישראל ופתח את ביקורו בכותל בעודו נושא תפילה, על ההחלטה לה שותפה מדינתו? האם ביוון ורומא, סליחה איטליה, גם מסכימים עם ההחלטה שישראל מסכנת את מורשת הבירה שייסד דוד המלך לפני למעלה משלושת אלפים שנה?
מורשת אותה ממשיכים צאצאיו לפתח, על אף חורבן בית המקדש שבנה בנו וממשיכי דרכו, על אף הנסיונות לנתקנו מכור מחצבתנו ולהשמידנו לאורך ההיסטוריה, אותה מכירים הם היטב גם ממורשתם הם.
היקומו צאצאיו של הקיסר אדריאנוס, היושבים באונסק"ו, ויודו מעל בימת ה"קולוסאום המודרני" של האו"ם ש"פלשתינה" היא המצאה רומית, שקנתה אחיזה יוצאת דופן וחריגה, שנועדה למחוק את הזהות והקשר של עם ישראל לארצו, אך למרות הכל – כשלה.
התגובה היהודית והציונית ההולמת היא בהמשך בניינה של ירושלים, העלאתה על ראש שמחתנו במלוא הדרה, תפארתה ועוצמתה לדורי דורות!
