בישראל שוב מדווחים על משא ומתן קדחני מול ארגון הטרור חמאס, כאשר גורם מדיני טען הערב (מוצ"ש) שחמאס שלל את ההצעה הקטארית, מערים קשיים, ומלווה את השיחות במלחמת תודעה שמטרתה לחבל במשא ומתן. הודעה שמוכיחה שוב שישראל לא קרובה כל כך לעסקה כפי שהייתה רוצה לחשוב.
הדבר כבר הפך לדפוס כרוני. בישראל חוזרים פעם אחר פעם על הטעויות הקבועות במו"מ מול חמאס, ומייצרים את מפח הנפש הקבוע כשמתברר ששוב אין עסקה מעבר לפינה.
2+אלו הדרכים שבהן ישראל טועה שוב ושוב:
1. הפרזה בעוצמת המנופים שיש לקטארים ולחמאס חוץ על מחבלי ארגון הטרור בעזה, שמחזיקים בפועל בחטופים. כבר נחשפנו לא פעם לחילוקי דעות בין חמאס חוץ לחמאס עזה, כאשר אלו שבתוך הרצועה ממשיכים להציג קו קיצוני ובלתי מתפשר.
2. החלת דפוסי חשיבה מערביים על עכברי המנהרות של חמאס עזה כדוגמת "נציע להם כסף ומקלט אז הם ייכנעו", ו-"איראן נוטרלה אז הם יבינו שאין להם סיכוי" ועוד. המחבלים הללו לא חושבים באופן שהגיוני למערב, כך שהניסיון לחדור לראש שלהם מהכיוון הזה מוביל אותנו לקו חשיבה שמובן לנו, אבל לא לגוף האכזר והסדיסטי שאנו מתנהלים מולו.
2+3. שלילת האפשרות שדווקא פקודה לכיבוש מלא של הרצועה הייתה מחוללת לחץ אפקטיבי ומובילה להתגמשות של חמאס. הדבר מחזיר אותנו לנקודה הקודמת. ההבנה של הדברים שבאמת מפריעים למחבלי החמאס, ולא לדברים שאנו חושבים שמפריעים לנו. ובניגוד למה שאפשר לצפות, במו"מ, ארגון הטרור מוכיח לנו שוב ושוב בדרישותיו מה באמת חשוב לו – ואלו הדברים שישראל צריכה לקחת. אחד מהם: השטח ברצועת עזה.
4. רצון מופרז להגן על החטופים בכל מחיר, מבלי לקחת סיכונים מחושבים, שבאופן פרדוקסלי ייתכן שמסכל את שחרורם, או לפחות שחרור של חלק מהם ובלי שום ספק דוחה את השחרור.
2+ולאחר ציון כל הנקודות הללו, חשוב להבהיר: הערפל סביב השיחות גדול וסמיך, אין לנו את כל המידע ולכן צריך להיות זהירים וצנועים בהערכות – נקווה שלדרג המדיני יש שפנים בכובע שאנחנו פשוט לא מכירים, בהתאם לאירועי עבר, זוהי אפשרות לא לגמרי מופרכת.
