לפני כמה שנים פגשתי את שמחה רוטמן בפגישה אקראית. רוטמן עדיין לא היה אז חבר כנסת אלא 'רק' ממייסדי התנועה למשילות ודמוקרטיה. אמרתי לו: "אם תלך לפוליטיקה, אפילו למפלגת שמאל, אצביע לך". "מדוע?" שאל רוטמן. עניתי: "כי המסר המרכזי הוא באמת החזרת ריבונות העם. כל השאר משני לגמרי".
3+לטורים נוספים הצטרפו עכשיו ל׳מגזין 14׳
איני מכיר את רוטמן, וגם איני יודע אם באמת הייתי מצליח לנהוג כך בקלפי, אבל ניסיתי להביע מסר פשוט: הדבר המרכזי שיש לעסוק בו הוא הזזת המוקשים מנתיב החיים הציבורי של עם ישראל. כל השאר כבר יקרה (כמעט) מאליו. סוגיות של ביטחון, התיישבות, כלכלה, חינוך, משפט ועוד – הכול ייפתר אם תוחזר הריבונות אל העם. רוב העם בריא, יציב ומוכיח פעם אחר פעם בגרות מרשימה למרות שטיפת המוח שהוא עובר.
סביב המדורה
מדברים על בחירות אפשריות בקרוב. שחקנים רבים מתחממים בצידי המגרש הפוליטי. המרכזי שבהם הוא נפתלי בנט, אב טיפוס שיכול ללמד אותנו על שאר מוליכי השולל הפוטנציאליים.
בנט לא מפספס שום נקודת יישוב בארץ. הוא חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, פוגש לדבריו את עם ישראל ומדבר על כל מה שברור מאליו. כאילו אומר: "אני אחזיר את ה'ביחד' המשותף לעם ישראל, אל דאגה עם ישראל היקר, התקווה שאבדה עוד תשוב".
3+בנט מפזר סיסמאות עטופות בצלופן על אחדות, סולידריות וישיבה נוסטלגית משותפת סביב מדורה (יש אומנם כאלה שלא יוזמנו למדורת השבט המובטחת, אבל למה להטריד כרגע בהערות מיותרות). אב הטיפוס שלנו ישלב מסרים מהמורשת היהודית העתיקה מתובלים בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ובעיקר יישאר על הגדר רגל פה רגל שם ויברח מכל סוגיה נפיצה שתמקם אותו במחנה פוליטי מוגדר. לסיום, הוא כמובן יתקוף את ההנהגה הנוכחית על שהיא "גורמת לפילוג בינינו ואינה עוסקת באחדות".
בקיצור, אב הטיפוס שלנו הפך לקואוצ'ר המחלק עצות בחינם לכל דורש כדי שלא להצטייר כאיש פוליטי, על כל המשתמע מכך.
צעקות בשדה מוקשים
מעבר לאינפנטיליות המציגה איש פוליטי הנדרש להיות קשוח, מתוחכם וזהיר כמדריך מחויך בתנועת נוער, חשוב לשים לב לכלל הפשוט לזיהוי מוליכי שולל: כל מי שאינו מטפל במוקשים שעל הכביש אלא רק צועק על הנהג – הוא מוליך שולל. במזיד או בשוגג, תחליטו אתם!
3+דרך חיינו הציבורית זרועת מכשולים, מוקשים, מטעני צד ומארבים. נבחרי הציבור תקועים בפקק ענק, ולא חשובה כעת הסיבה. במציאות הכאוטית הזאת לצעוק רק על הנהג בפראות "סע כבר!" זוהי תרמית המבקשת לברוח מהתמודדות אמיצה עם הבעיות הגדולות של חיינו ולהישאר על הגדר.
